כבר הרבה זמן אני עוקבת אחרי ביירון קייטי ורעיונותיה, מתבוננת בסרטים שלה ומגיעה למסקנה ברורה - את השיטה אני מכירה בשמות אחרים מתחילת הלימודים שלי (ג'ירפה ותועל (לא שועל, תועל) או משהו כזה. עקרון דומה), תמיד היה לי קשה להתחבר לנוסחאות אבל אהבתי את מה שמאחורי, כך שלפעמים הצליח לי לקחת את העקרונות שהיו שם וליישם אותם בחיים. זה בעיקר פעל כאשר היה צריך לפתור דילמה שלי מול אדם אחר, כשהוא לא נמצא או לא משתף פעולה (מצב יומיומי בחיי הישנים).
לביירון קייטי יש כשרון מופלא, לראות אותה בפעולה נותן הבנה לשיטה, וברור שמי שלומד ממנה מקבל את העיקרון ויכול לשאוף להגיע לאיכויות האלה, אבל לא בטוח שיגיע.
לכבוד יום ההולדת נתנו לי את הספר שלה במתנה. זה הצחיק אותי כי היקום לא מניח לי כאשר מדובר במשהו שאני צריכה ללמוד, אז אם אני לא מתאמצת - הוא מביא לי את הדברים דרך אנשים אחרים.
אחרי ששפכתי את הכעס פה הלכתי ודיפדפתי בספר. במקרה (ברור שלא במקרה אבל זה נשמע טוב) קיבלתי דוקא את הספר שמחבר בין קייטי לבין הטאו (שמלווה אותי מאז שאני זוכרת) וזורק לי בפנים את מה שאני יודעת אבל עדיין לא מצליחה להתחבר אליו מהכיוון שלו. אחלה פילוסופיה, מתחברת לי לחיים כשקל אבל בורחת כשנעשה קצת קשה.
אז הכל אני יודעת, ובעיקר אני יודעת שאני לא מיישמת את מה שאני יודעת, התסכול הפרטי שלי.
בקיצור - אחרי ששפכתי את הכעס התרוקן לי המיכל ונעשה קל ונקי,
חיברתי את זה עם המילים היפות של קייטי
הוספתי את הפילוסופיה שאני מתחברת אליה
ויצא שצחקתי.
אני חושבת שהשיטה הפרטית שלי היא לרוקן את האשפה, לשים שקית חדשה לפעם הבאה (ברור שתהיה) ובינתיים לפזר ריח נעים בחדר ולהמשיך הלאה.
אולי אקח את השיטה הזו ואכתוב עליה ספר?
אולי היא טובה גם לאחרים?
(ברור שהיא טובה גם לאחרים, יש כבר המון אנשים שעושים כסף מתרפיה בכתיבה. פפפ, כאילו המצאתי משהו חדש. אני פשוט מביכה את עצמי)
היום יום חדש, מכתב חדש מאחותי, ואני ברגיעה מוחלטת מחזירה אותה למקום ומזכירה לה שיש סדר לדברים, יש מה שהסכמנו עליו וככה ממשיכים, שלא תנסה להשתלט וללכת לפי החלטות מטופשות. את המכתב לא הראיתי לה, כמובן, אבל לפחות אני יודעת שזה מה שמוליך אותי, ואם יהיה צורך אדבר איתה (שוב) על העניין.
אני יודעת שהיא שבוייה בתוך חוסר הבטחון שלה, ברור שהפעולות שלה נובעות מחוסר יכולת ולא מרוע לב, אין כאן עניין של סליחה, יש כאן עניין של הבנה שלא היה יכול להיות אחרת, כנראה. הרי היקום מסדר את החיים כמו שהוא רוצה, ואני מתנהלת בתוכן כמיטב יכולתי, ומיטב יכולתי זה די בסדר.
תודה על הסבלנות שלך זוגי שלי (מהנהן באהבה ותוהה מתי אגדל ואתפקח)
תודה על התמיכה בתגובות נשים יקרות!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
