כל העולם כולו גשר צר מאד, והעיקר לא לפחד כלל

הגדרות:

יקום: זה הכל - אני, אלוהים, אתם, המקום הזה, כל המקומות המוחשיים והוירטואליים והאחרים... הכל.

אני: מה שנתפס בעיני כאני, מה שהיקום מגדיר אותי.

היקום מתנהל בדרכו, קורץ אלי לפעמים, שוכח ממני לפעמים, אנחנו שלובים בדרך כלל.

אני מתנהלת בדרכי.

אני אוהבת להתווכח עם היקום, זה נותן לי משמעות מיוחדת בתוכו, אני מחפשת את המיוחדות הזו.

כשאני לא מתווכחת עם היקום אלא מתנהלת איתו בקצב שלו מתוך הסכמה - הכי טוב לי.

למה אני מתווכחת?

כי אני פולניה?

כי אני עם שריטות ואני נותנת להן לשלוט?

כי המחשבות שלי רצות לפני ומשכנעות אותי ללכת אחריהן?

או הרגש פורץ קדימה ולא מאפשר לי לחשוב, פשוט מושך אותי אליו?

הכל נכון,

אבל העובדה היא שהיקום ואני אותו הדבר,

הוא קצת יותר גדול, אבל הגרעין שלנו אותו הדבר,

אז הוא אני, ולהתווכח עם עצמי זה מצחיק.

טוב, עכשיו אני צוחקת.

אכלתי מרק כתום, פעם ראשונה שהכנתי בסתיו הזה,

מסמנת לי את החורף.

עכשיו כולי מזיעה.

מי אוכל מרק כתום כשחם בחוץ?

אני, כי יש עננים וזה עושה לי טוב הקדימון החורפי הזה.

מבטיחה לעצמי להפסיק להתווכח עם היקום יותר מדי.

אני לא יודעת לקיים הבטחות.

היקום יודע את זה וצוחק עכשיו

אני זו אני עם הויכוחים המטופשים שלי, ועם האושרים הקטנים שלי שחוזרים אלי סוף סוף.

אוהבת את היקום

אוהבת זה טוב.

סליחה יקום גדול, לפעמים אני ממש בלתי נסבלת.

תודה שאתה קיים.