מחפשת את הראיה השניה
זו שמשרתת אותי שנים רבות
אבל נעלמה בראיה הישנה
מילים ברורות בתוך עולם מטושטש
מחפשת נוכחות ומרגישה מתוך הכרח
את הנוכחות המקיפה אותי
רגילה אליה, לא מתייחסת.
השמיעה מיד מצייתת לחוקים
צפצופים נובעים ממקורות לא ידועים
המוח מתעתע, תאים ישנים רוקדים
צוחקים עלי במילים יבשות
את והחלומות שלך, האשליות שלך
את והעולם שיצרת, זה שלא קיים
אני פונה לעולם שלא קיים בתודעת האחרים
זה שאני נמצאת בו רוב חיי
אני פונה לאנשים שלא קיימים במוחם של הישנם
אני שואלת את אהבתם רק לרגע
רוצה להרגיש את מה שהלך לאיבוד בעולם הנוכחי, המכאיב
מבקשת נחמה קלה בתוך חיבוק וירטואלי / אנרגטי
בורחת לשם כאילו חיי אינם שם אלא כאן
נמצאת שם כאילו איני קיימת כאן אלא רק שם.
העולם של הראיה המטושטשת אינו אמיתי
או שהוא אמיתי לגמרי ואני מסכימה להיות בו
להיות משוגעת על כל הראש
להיות אני אחרת ממה שאני
להיות תלושה מהמציאות, לראות עולם אחר
לראות עולם שרק אני רואה
להסכים לוותר על השפיות, על היציבות
להסכים לעצום עיניים וללכת בטוחה מעל התהום
על גשר בלתי נראה יציב וחזק
על מציאות קיימת שקופה לחלוטין
שרק בראייה שלי אני יכולה לראות אותה, לחיות אותה.
אני מדברת לעצמי
אין יותר קולות שמבקשת להיות אותם, אותי
אני שואלת את עצמי ועצמי עונה לי, אני לא מכנה אותי
אני לא מוצאת מלאכים שומרים בכל פינה
אני מלאך בפני עצמי, רואה הכל ולא כלום
עולם אחר נמצא לי בראש, עולם תזזיתי ללא מנוחה
ובתוכו מציאות של ישיבה על המקום כדי להתייצב
אי אפשר לחיות בתוך העולם ההוא וגם לזוז
אי אפשר לחיות בתוך העולם הזה ולהסכים לראייה ההיא.
אני בשני עולמות מסוכסכים ביניהם
הרופאים לא יודעים מה יש לי
אני יודעת מה אין לי
אין לי יציבות
הראיה משקפת את חוסר היציבות הממשי
ורק לאלוהים פתרונים
למה אני צריכה את הכפילות הזו.
אולי הוא יגלה לי בשביל מה כל זה.
אולי סוף סוף הכל יתייצב כבר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
