ככה כדי להעביר את הזמן הלכתי להציץ בבלוגים לידי, אלו שבדרך כלל זכו להצצות ממני ולאחרונה גם שם לא ביקרתי. מה להגיד, איזו הפתעה - הכל כאן כרגיל. אנשים כותבים, העולם ממשיך, הרבה מילים מספרות הרבה סיפורים, ואני תוהה איך יש להם זמן לזה. שוכחת שגם לי היה פעם מקום שכתבתי בו הרבה, שלא היה כל קשר לזמן שיש או אין, אלא רק לצורך לפרוק.
כנראה שהצורך הזה ולך ודועך אצלי, כנראה שהלפרוק כבר לא משמעותי.
בזמנו המשכתי לכתוב כאן כדי לשמר זכרונות, לתעד קטע מחיי. מעולם לא הייתי טובה בתיעוד, ואיני טובה יותר בפינה הנידחת הזו. התיעוד הולך ודועך.
חשבתי שכאן טוב לכתוב הגיגים מוזרים כל מיני, כאלה שצריך ייר בשבילם אבל יותרנוח מחשב, והנה גם הם הולכים כדרך כל הגיג ונשמרים ממני, נשארים בפינה הרחוקה ולא מדגדגים את קצה מוחי.
גם הקיטורים הולכים ונעלמים, אז מה נשאר לכתוב כאן? את החיים היפים? כמה כבר אפשר למלא בשמאלץ את המקום הזה? אני חוזרת על עצמי כבר הרבהה זמן בפוסטי הסקס למשל, כמה וריאציות אפשר לכתוב על מה שאי אפשר לתאר. כנראה שכך זה גם בקשר לחיים - הדמיון משתלט על המציאות והזוגיות כובשת לאט לאט כל חלקה מחיי.
בכל זאת משאירה את הבלוג הזה, הנה הגעתי בשעה מוזרה כדי להחיות אותו מעט, לא ברמה של כל רעי וידידי בוירטואלים (שלא באמת יודעים שהם רעי וידידי, אבל לא נורא) וכן ברמה שלי עצמי שבקושי מגיעה לכאן לאחרונה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
