לפני שבוע אמרו לו שמתכוונים לפטר אותו. אחרי הרבה שנים באותו מקום, יציבות יחסית, לא ממש אוהב את מה שעושה היום אבל מבין שזה מה שנותן כסף, מה שמאפשר לחיות מסודר בערך. אז ההודעה מערערת את כל היציבות, ומצד שני פותחת המון אפשרויות.
הגוף שלו כבר מתחיל להיות שמח בעניין, אבל ההגיון אומר שהיה יותר נוח אם היה קורה בעוד כמה חודשים ולא עכשיו.
על כל פנים, זה אומר שאני רצה יותר מהר עם הפטנט, כי חייבים פרנסה לבית וזה מה שהולך להפוך אותנו למתפרנסים ברמה קלה יותר. מי יודע, עוד נגיע למצב שרצינו בהתחלה - אני מפרנסת והוא דואג לבית, משקה את הגינה. אח, החיים הטובים.
הפטנט - יש כבר עוד אחד בראש, מתחילה לבדוק אם קיים או לא. עד עכשיו לא מצאתי כלום אבל חייבת לפנות שוב לנקודת ההתחלה - למחפשי פטנטים, לוודא שאכן זה מקורי שלי. אחר כך נמשיך הלאה.
לפטנט השלישי יש כבר ספונסר, זמן התחלה, ומי יודע... נראה...
הלכנו למתקשרת. אחרי שהודיעו לו יצא שדיברתי עם מישהי ולמחרת היינו אצלה. הוא שמע כל מיני דברים שכבר ידע קודם, אני כנ"ל, אבל לי היה ברור מה אמרה לו שהוא לא שמע - יש לו מין תבנית כזו: הוא מתחיל מקום בסערה של עניין ואמביציה, אבל עם הזמן מאבד עניין והופך להיות שקוף, לא ממש מתעקש על מקומו ומעמדו. אני מיד ראיתי את הנכונות של המסגרת הזו בתוך חיי הנישואין הקודמים שלו, בתוך מערכת העבודה שנמצא בה. הוא קופצני כמו טיגר (הי - אחלה סמל בשבילך, אתה טיגר אמיתי!!!) וחכם כמו כריסטופר, וחמוד כמו פו, אבל באמת מאבד עניין בשלב כלשהו. הוא לא מוותר בקלות, אבל ברגע מסויים אומר שממילא חסר טעם להתעקש, ואני אומרת שתמיד יש טעם, ולו רק כדי להשאיר סימן לרצינות שלו.
אמרה לי שאחזור לתקשר. אמרה עוד כמה דברים אבל זה היה היחיד המעשי, אז אני מנסה. עוד לא ממש הצליח, אתמול היה משהו התחלתי. קשה לי לחזור לעולם התמים והנקי הזה, אחרי שטעמתי את המרירות שבו.
ביום חמישי היה מפגש עם אנשים שמזמן לא פגשנו. היה תענוג. להזכר מי ומה אנחנו מעבר לתמונה הרגילה שכולם רואים.
מה עוד? אני ממשיכה להרויח מעט מדי כסף, לקחתי הלוואה בבנק, עובדת על להרויח יותר, סומכת על הפטנט שיהפוך את חיי הכלכליים לנוחים יותר. חוסר יציבות כלכלית גורם לחוסר יציבות נפשית. לפחות אצלי.
הבנים בשלהם -
הגדול עובד ולומד, הקשר איתו נעים אבל כבר רחוק, פשוט כי הוא בעיר הגדולה ולא בבית, בחיים משלו. רוצה שתהיה לו חברה, שיצא כבר מהרווקות שכפה על עצמו.
האמצעי מצא זוגיות. פתאום הוא מחייך כל הזמן, ובתור איה מצוי זה מוזר למצוא אותו מחייך. חברות ראשונה, יחסי מין מלאים סוף סוף (יש!!! הוא כבר לא בתול!!!) וקצת יותר מדי דביקות ביניהם. אני מניחה שעם הזמן הוא ייכנס לפרופורציות, בינתיים הם דבוקים לגמרי.
הצעיר חי פי שלוש מהזמן שיש לו. מחליף חברות כמו סדרות קלפים. עכשיו נפרד מהנוכחית (אחרי שסוף סוף גם הוא נפרד מבתוליו) ופתח את שעריו לעלמות החן הבאות בתור. הוא לא מפסיק לבדוק איתי גבולות, ואנחנו מתחילים אפילו להבין את הואלס המשותף הזה. לפני יומיים עשינו סימולציה - אני הייתי הוא והוא היה אני. לפחות שיבין את הצד שלי. עשינו הסכמים חדשים של חובות שלו בבית מול זכויות שהוא רוצה. מעניין איתו.
אני אוהבת אותם. איזה אושר זה שאני אמא שלהם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
