הצורך בכתיבה משונה, מתפרץ בזמנים משלו וקופא בימים אחרים. עכשיו זו תקופת הקיפאון, אין הסבר ממשי מעבר לעובדה שיש הרבה דברים אחרים לעשות.
מחשבות רצות לי בראש ופעמים רבות אני חושבת לעצמי שטוב יהיה לשים אותן כאן, אבל לא מגיעה לרגע, והרגע עובר.
עכשיו כאן לכמה דקות של שקט, הבנים נמצאים במטבח ומכינים אוכל, היום זו התורנות של הצעיר להאכיל את כולם.
המון דברים קורים אבל המצב נשאר סטטי בהתפתחות הכלכלית שלי (אם ללכת לאחור זה סטטי...).
אני עובדת הרבה ולא רואה את הכסף זורם אלי, משהו מוזר ביותר קורה כאן כי יש כבר עבודה, יש כסף שעומד בשער, אבל השער שכח להפתח. אז כל מי שאני איתם בקשר עכשיו מוצאים סיבות משונות למה לחכות רגע, ואני חושבת לעצמי שחשבון הבנק לא ממש יאהב את זה.
הזוגי שלי פוטר מהעבודה, בתוך כמה ימים הוא יחזיר את הרכב, הטלפון, המחשב... כל ההטבות שנמצאות כל זמן שהוא עוסד שם, אבל נעלמות כשמעזיבים אותו, ואין תמורה כספית אלא להיפך - צריך לקנות כדי שלא להשאר בלי. מצחיק המצב הזה.
הוא אופטימי מתמיד, החיים כנראה מכוונים כך שיהיה לו טוב, גם אם לא ברור למה דוקא עכשיו לפטר אותו, כשהכל עוד לא יציב, אבל גם זה פרק בתוכנית, כנראה.
שוחחתי עם הפסיכולוגית את השיחה השבועית שלי. אני מתמידה בשיחותי איתה, למרות שלא נגרמים מהפכים תובניים מזה, ואולי דוקא בגלל הרגיעה שבשיחות האלו. יש לי אותה לשנה הקרובה, עם החזר כמעט מלא על המפגשים, אז החלטתי לא להפסיק ולהמשיך ללכת, ולו רק כדי להרגיש שאפשר לפתור, ואפשר להעזר, ואפשר להמשיך גם כשנראה שזה לא משמעותי. שוחחנו היום על כסף, אמרתי לה שאני נכנסת לפאניקה כאשר אני חושבת על הכסף שאין.
אמרתי שהתחושה הישנה של - "אני תמיד אפול על הרגלים" נטשה אותי אחרי הגירושים.
העליתי את האפשרות שהתחולל בי מהפך מוחלט, ואני עדיין פועלת לפי החוקים הישנים שלי, למרות שהיום אני אישה אחרת לגמרי. אני לא מכירה אותי, זו אפשרות סבירה למדי, ואני עוד לא מבינה איך אני אמורה לפעול. חוברת ההפעלה נעלמה מתחת לארון ויש שם יותר מדי אבק בשביל להתחיל למצוא אותה.
אמרתי שאיבדתי את האמונה התמימה. יש בזה משהו, כי הידיעה ש"הכל בסדר" נעלמה, אבל התמימות כאן, אז משהו לא באמת כמו שאני חושבת שהוא, אבל אני בכיוון.
אמרה שאולי אני לא שמה גבולות נכונים בעניין העבודה, ויכול להיות שזה נכון לפחות לחלק מהלקוחות, כי אם מישהי הבינה בדיוק את הדרך שלי ושילמה מקדמה, הלכה איתי כפי שכיוונתי ותוך כמה ימים העבודה הושלמה כולל תשלום שלה, אז סימן שאני יודעת להעביר את המסגרת שלי כראוי. אבל יש אחרים שמורחים את הזמן, משגעים אותי בהתחמקויות, והרי סך הכל זה בשבילם, לא בשבילי. קצת מגוחך. אני צריכה למצוא את התבנית הזו ולהבין אותה, אולי אנשים רוחניים צריכים דברים יותר ברורים, אחרת הם נעלמים באיזה ענן.
אמרתי שאני צריכה שהכל יהיה ברור ואז אני יודעת איך לפעול. אחרי שהבנתי את מצבי הבריאותי הנוכחי פעלתי במשך שבוע לשינוי, והיום הרבה יותר טוב. אותו הדבר בחיים שלי - אם אני מבינה מה מקולקל, אני יודעת איך לתקן, או לפחות יודעת שיש כיוון לתיקון. אבל אם הדברים לא ברורים אני הולכת לאיבוד.
גם התוכנית העסקית שכתבתי התקילה אותי עם ארעיון הזה היום - רק אחרי שהבנתי שעדיין אין תמונה שלמה אלא רק חלקים, הצלחתי לשים את החלקים האלה במקומות שלהם ומתוכם ארכיב את התמונה השלמה היום-מחר.
טוב, אלו השריטות להיום, הנה כתבתי עוד פרק קצר בחיי, ולא כתבתי בעצם כלום על מה שמרגישה לאחרונה.
בטוחה שיהיה טוב בהמשך, יש גם הרבה טוב היום, ורק לפעמים שוקעת ולא רואה את זה, או לא מרגישה את זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
