הכל התחיל בפניה לגיס שיעזור עם קשרים לאנשים עם כסף כדי לקדם את הפטנט שלי.
אחרי זמן מה הוא יצר קשר, ואני התחלתי לעבוד איתם.
הדבר הראשון שנאמר הוא שאני לא עושה עסקים עם משפחה, כדי ליצור הבנה שאני לא מעוניינת בו כשותף בעסק.
התחלנו לעבוד יחד, הנושא לא עלה יותר.
בדיעבד -
הם יצאו מנקודת הנחה שאני יודעת שהוא שותף.
הוא התחיל לסובב אותי בשקרים כדי להביא אותי למקום בו אני אבין שאין לו ברירה אלא להיות שותף, ושיקר שהוא, כמוני, לא עושה עסקים עם משפחה, זה רק הם שמכריחים אותו להצטרף.
אני חשבתי שהוא לא בתמונה, שהם הבינו את הרעיון והוא לא יהיה שותף, שהוא רק מנסה אבל אני אוכל להתמיד בעמדה שלי וזה יהיה בסדר.
התקדמנו יפה עד שהמרצע יצא מהשק - הם אמרו לי שהגיס שותף, שאני בטח מודעת לזה.
אני העמדתי תנאים (עוד לא הבנתי שהעניין סגור לגמרי), הגיס המשיך לשקר, התחיל להיות סיפור מכוער להפליא ובסופו הכל נסגר בלא כלום.
הוא אמר לי משהו אחד, אמר להם משהו אחר,
הם מחוייבים לשותפות ארוכת השנים איתו, אני לא אבוא להפריע במקום שהוא כבר נמצא בו והמליונים גם, אני עדיין קטנה בעסק.
ולכן הם מאמינים לו ואין שום אפשרות להמשיך יחד
אלא אם הגיס ואני נמצא עמדה משותפת להמשך.
הם אמרו לי שמעולם לא ראו את הגיס במצב נעלב כל-כך, בהתנהגות שכזו.
אני אמרתי להם שמעולם לא ראיתי אותו אחרת, לכן מהתחלה לא רציתי להיות שותפה שלו.
לפי עורך הדין שלקחתי הדרך ברורה, אני יכולה להתפשר איתו, אבל הוא תמיד יהיה עם שקרים מאחורי הגב שלי, ולדעתי לא כדאי לי אפילו להתחיל לחשוב על לחזור לתמונה הישנה איתם. אם היה ישר איתי מהתחלה, היה בתוך העסק, היינו מוצאים דרך להיות שותפים בלי שזה יפריע לעסק, הייתי עכשיו עם משהו שרץ קדימה בשמחה ואושר, עם רווח לכל הצדדים, אבל הוא התחיל בשקרים, המשיך בשקרים, וקינח בעלבונות של המוצא הספרדי שלו, ביחסים מעורערים משפחתיים כמו שהיו תמיד.
מה למדתי מזה? למה זה טוב שהיה?
- קודם כל שאני לא טועה, והחשדנות שלי היא לא פרנויה אלא חוש נכון.
- שהפטנט דורש שכלול ופיתוח (הגענו כמעט לפיתוח שלם) מעבר לרעיון הראשוני הבוסרי.
- ברמה השיווקית יש הרבה מה לעשות, רק התחלנו, כנ"ל ברמת התיחכום שיכולה להתפתח בנושא.
- אנשים עם כסף יכולים להיות ישרי דרך כמו אלו שדיברתי איתם. לא כולם רמאים.
- אפשר לעשות עסקים במשפחה, אבל לא עם האדם הזה.
- השותפות שלי ושל הזוגי שלי מופלאה, הוא רואה מה שאני לא יכולה לראות, משלים לי את התמונה.
- אני יודעת לענות כמו שצריך, אני עומדת על שלי, אני לא טפשה.
- הגיס שלי ניסה לעזור אבל בדרך שלו, ידע שהדרך לא מקובלת עלי, ואחרי שלא הסכמתי הוא מתנקם. מעולם לא סבלתי אותו, כאשר האמנתי לו
נפלתי בפח, כך שמעדיפה לא להאמין לו, ועל התהייה שלי למה הייתי צריכה את זה, הזוגי ענה שבשביל להחכים בתחום אותו אני מפתחת, וכדי
להראות לי את הדרך הנכונה.
יחד עם זה אני כועסת עליו, אני שונאת את העובדה ששוב הצליח לקלקל לי דברים בחיים, ושהוא בן-זונה מניאק.....
עכשיו נראה מה יהיה עם המשפחה, יש חתונה בעוד שבוע וניפגש. אח, יהיה סוער למדי, ללא ספק.
בקשר לפטנט,
אני פונה לאפיקי השקעה חדשים, נעזרת באנשי מקצוע אחרים.
אני מקווה למצוא את הספונסר/ספונסרית שיסכימו להפגש לכמה דקות, זה כל מה שאני צריכה.
עם המצב היום אין ספק שמה שיש לי ביד נראה כהמצאה נפלאה בדיוק לעכשיו.
הבעיה עם המליונרים האלה היא להפגש איתם.
הם מוכנים לדבר רק עם מי שהם מכירים או שהמליצו עליו בפניהם
לא נותנים צ'אנס.
זה פשוט מטופש, הם במגדל השן והעמחא נמצא למטה ומחכה להסכמה שיראו אותו, כי לחשובים האלה אין זמן לעניים.
מנומך מקומי היום אני יודעת שלעולם לא אתנהג ככה.
אף פעם אי אפשר לדעת מאיפה יגיע הדבר הנכון, ואם תהיה כזו מסננת של מעמדות, אנחנו חוזרים לימי הביניים של פעם, מתנוונים מתוך יהירות לשמה.
אבל באופטימיות זהירה אני רואה אותי במשרד שעל דלתו מתנוסס הלוגו המתאים, מנהלת את הדברים ושמחה בחלקי (כך בערך המליץ לי הזוגי שלי לעשות), בתקווה שזה יהיה פשוט כמו למצוא חניה בתל-אביב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
