האם זה באמת נכון?
האם יש לנו דרך לדעת שזה באמת נכון?
איך אנחנו מתפקדים כשאנחנו פועלים מתוך הפרספקטיבה הזו?
מי היינו ללא האמונה (המחשבה) הזו?
ארבעה משפטי מפתח של ביירון קייטי. הנה אפילו האתר למי שמעניין אותו
http://www.meitarim.com/thework/process.shtml
החוכמה היא איך להשתמש במשפטים האלו.
היא חוותה הארה, היא הבינה באחת את מלוא המשמעות.
אחרים לוקחים את מה שהבינה ומנסים למצוא הארה.
תהליך הפוך לחלוטין, ולכן ההארה הופכת להיות דרך בכיוון שונה.
ההסברים שלה יכולים להגיע רק לאלו שכבר באותו מקום ממילא
אבל לא רואים באמת את המקום הזה. אז היא מדליקה את האור.
זה יפה להיות ביכולת של להדליק את האור.
אני מתבוננת ושמה משמעויות, לא בעיה אמיתית למעשה,
אפשר לראות שינויי תפיסה די מהר
אבל השאלה שלי בעצם באה למצוא איך אני מעבירה את הידע שלי לאחרים
האם גם כמה משפטי מפתח יעשו את זה? ברור שלא.
הנוכחות עושה את הבנה, מה שאני מקרינה סביבי מקרב אנשים אל עצמם
אז אם אני יכולה לשלוח אנרגיות למרחק, האם אוכל כך גם לשלוח את ההבנה?
רואה איך אנשים מבינים, אבל לא מפנימים - לא מבינים כלום.
מכירה את התהליך מעצמי, דברים קורים רק בזמן הנכון שלהם.
אז מה התשובה? פשות להיות, פשוט לעשות. נו, שוב הפשוט הזה.
מה עכשיו?
עכשיו אני עייפה מאד, עדיין התירוץ הקלוש של שאריות הגירושים, אז אוכל ולישון.
מחשבות יגיעו ממילא, ואני אמצא מה לעשות איתן.
בינתיים אמיתות אישיות מגיעות עכשיו בכמות כזו שלא מספיקה לרשום אותן
אז כמה נקודות מפתח בשבילי -
- אני משתנה עם החיים בלי מאמץ, לפעמים זה נראה לי כמו ויתור, כמו זיקית שהופכת עורה, שינוי מוחלט שלא נראה הגיוני במערך הרגשות שהייתי מורגלת לו - זכרונות וקיטורים ובכייה לחיים שלמים. אז חשבתי שאני תלותית ברקע עליו יושבת, תלותית באדם שאני איתו. אפשר לראות את זה דוקא להיפך - עצמאית לחלוטין לבחור איפה אני היום, ואיזה צבע אני לובשת.
- לא קשורה כבר לפחד ממנו, יצרתי את הניתוק הראשוני המשתק ביותר.
- אתמול היו חוטי היקום שעלו בתודעה כל הזמן, כל תנועה מחברת ומשנה, מטעינה. אז שני דברים - אחד - להטען זה פשוט, אבל עובד ברמות של היקום ולא לפי הרצונות שלי. להעזר בסבלנות. שנים - הכל כבר קיים, רק לסדר את הקוים בסדר הנכון. מביא להארה. מוזר שלשנינו נאמר שהכל כבר קיים. כנראה שאנחנו באמת יכולים להתחיל את ההתחלה, אבל הנה עיכובים נוצרים ואנחנו בהמתנה משתקת משהו. או שההמתנה היא זמן התמרה, אפשר גם ככה להבין. זמן משעשע למדי לשנינו, גם לאלו שלומדים איתנו, ובעיקר - זמן נטול לחץ תובעני של התקדמות, מתוך עצם הידיעה שעכשיו ההתקדמות תהיה איטית ביותר.
- להשתחרר זו אפשרות נעימה בהחלט, עניין של החלטה, כזו שבאה מתוך ידיעה אישית של תחושת השחרור לאחר שקיימת כבר. לשבת ולהיות במקום המשוחרר הזה מתוך מדיטציה, ואז להתעורר לתוכו מתוך המציאות. הנה יש לי מה לעשות היום.
עכשיו ללכת להכין ארוחת צהרים, כי לא אכלתי כל היום, מה הפלא שאין לי כוח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
