דברים נגמרים וזה מדכא אותי
החלטתי לראות את הדברים שמתחילים, הרי החיים נמשכים ואין סוף בלי התחלה, אז לשם התחלה אני שוקעת בדיכאון היומי ומרחמת על עצמי כי הכל נגמר, מטערת שלא פעלתי יותר נכון בעבר.
בבת אחת בחודש אחד איבדתי מקום עבודה עם קשרי לקוחות שהיו משעשעים ברמה החברתית הוירטואלית,
נגמרה תקופה של חינוך ילדים ומסגרת שליוותה אותי לאורך שנים רבות,
אני עוברת מקום ושוב העניין של להכיר הכל מחדש, לא שהיו כאן קשרים מי יודע מה, אבל זה תמיד יותר מכלום.
האופטימי -
הכל נגמר כדי להתחיל חדש נקי.
משפט אופטימי לקינוח זה טוב בשביל להכין ארוחת צהרים עם אנרגיות טובות (ובלי לשפוך את המלח של הדמעות פנימה בטעות, מלח לא טוב לבריאות).
מה הלאה?
מקום חדש לגור בו
למצוא פרנסה חדשה
מסגרת חדשה לצעיר ולימודים חדשים לגדול (האמצעי בצבא, שגרה מבורכת...).
כסף חדש
חיוך תמידי
לחזור לחיות.
סוג של תפילה, לא?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
