החברה לשעבר של הבן הגדול הזמינה אותנו לארוחת ערב.
עכשיו חזרנו. עייפים ביותר (אפילו נרדמו לי באוטו)
שבעים הרבה יותר מדי, הבטן כואבת
אבל בעיקר אני חושבת - כמה מוזר
שאלתי את הבן מה בדיוק היחסים שלו איתה (חמודה להפליא)
וענה שבעצם כמעט כלום. ידידים וזהו
אז שאלתי מה זה ההזמנה הזו,
וענה שהמשפחה פשוט אוהבת אותנו.
זה מוזר לי
לא רגילה שיש אנשים שאוהבים אותי על מה שאני,
לא אנשים מהעבודה, לא חברים שלו
ממש כאלה שמכירים רק אותי ואת הבנים
ואוהבים אותנו.
כנראה גם לזה אתחיל להתרגל
ועכשיו תוהה אם ומתי להזמין אותם לכאן.
מצב מוזר קצת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
