היו רעמים שחבל על הזמן, אז התעוררתי.
המרפסת מוצפת, המים מאיימים לפרוץ הביתה
מה שמביא אותי לצאת כמעט במערומי עם מטריה ומקל
ולפתוח את הסתימה בצינור.
זה כמובן מעיר אותי לחלוטין, וכבר שעתיים שאני בוהה במסך
מתגעגעת לחצי שלי,
כותבת לו כל מיני שטויות בכל מעביר מסרים אפשרי
ועכשיו התעייפתי מספיק כדי ללכת לישון
אבל הבוקר כבר כמעט כאן.
שבת מוזרה ביותר מתחילה
ואני מתגעגעת כל-כך, שלא מצליחה לעשות כלום.
הולך ונעשה קשה יותר ויותר להיות בלעדיו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
