כל העולם כולו גשר צר מאד, והעיקר לא לפחד כלל

אצלי הכל היה בקצה, רוב הנשים/אנשים נמצאים באמצע כלשהו.

צריך לזכור את זה לטיפולים הבאים, לדעת להתבונן על האפורים השונים ולא על השחור והלבן.

מנקודת מבט פגועה שלי ראיתי רק את הקצוות, עכשיו שהחיים נרגעו יחסית אני יכולה להתייחס גם לגוונים אחרים.

אישה שהיתה אצלי בטיפול, נסערת ודומיננטית. ההתעללות הנפשית היא בעצם שלה ולא שלו, לא ברמה פרוורטית אבל נמצאת שם. היתה בטיפול קצר שהחזיר אותה למקום שחיפשה, אחר כך נכנסה שוב לסערות. אין לי ספק שטיפולי המשך יכולים לקחת אותה עוד צעד קדימה, לוותר לאט לאט על הסערות שפוגעות בכל אחד מבני המשפחה שלה. בקרוב נפגש סתם לקפה, אם יהיה לה צורך להמשיך אני בטוחה שהיא לא תתבייש לבקש.

הרעיון הכללי הוא שהסביבה נפגעת, מי שמגיע אלי תמיד נפגע, אבל לפעמים זה מתוך הגרעין שנמצא אצלו, ולכן השינוי קשה יותר אבל דרמטי יותר.

אתמול הגיעה מישהי לטיפול התנסות בשיטה אחרת, איפשרה לי לבחון אית איכות חדר הטיפולים.

מסקנות:

1. החדר ממש קטן, צריך למצוא סידור נוח כאשר המיטה פתוחה.

2. התאורה לא משהו, לשים אור עדין עם דימר בפינה כלשהי, שאפשר יהיה לעבוד אבל בלי לסנוור.

3. עדיף שיכנסו מבחוץ, כך המעבר לבית יהיה סגור עם מחיצה, ולא יתפוס מקום פתוח של מעבר.

4. להוציא עוד דברים מיותרים שיש בחדר, למצוא להם מקום במרחב הביתי כך שלא אזיז כל פעם מפינה לפינה (החדר ממש קטן).

5. האויר טוב, אוירה נעימה, סך הכל די בסדר אחרי השיפורים הקלים שאעשה בו.

שיפורים:

- לחבר את המנורה.

- לסדר כניסה חיצונית כמו שצריך.

- לשים חשמל חיצוני לבאים בשעות אחר הצהרים-ערב.

- לשים שלט קטן על הקיר שידעו איפה הכניסה.

- להוציא עוד דברים למחסן.

להמשיך עם האתר והפייסבוק, בקרוב לצאת כבר עם תוכנית פעולה שתביא אנשים.

אני עדיין משתהה בחוסר בטחון משום מה.

(או, כמו כל תירוץ רוחני נפוץ, זה עדיין לא הזמן הנכון).