שלשום אחר הצהרים מישהי באה לקבל טיפול, היה מוצלח ונעים.
מיד אחרי שהלכה הרגשתי חלושס.
בלילה ההרגשה הסתבכה, בבוקר למחרת כאב הראש, ניסוי ותהייה מיקד על מיגרנה.
לא בעיה, לוקחים חצי כדור וזה עובר.
לקחתי חצי כדור וזה לא עבר.
עברו שלוש שעות, עוד חצי כדור, עוד שלוש שעות
הכאב עבר הלחץ נשאר,
כלומר - אפשר לתפקד אבל רק בחצי יעילות, העומס מכריע מהר מאד וחייבת לנוח.
אומרת לעצמי שעד הלילה זה יעבור.
בלילה שוב מיגרנה
הפעם לא מחכה לבוקר, עוד חצי כדור.
שעה וחצי אחרי - כאב מפלח את המוח, אני מתעוררת ומתחילה לדמיין קטסטרופות
מצמידה את הקרח לראש וממלמלת "רק היום לא אדאג"
אומרת - מחר זה מחר, אין מיגרנה, לקום נקייה.
היום בבוקר, מתעוררת ותוהה מה התזוזה הבאה תביא
האם מרגוע או לחץ חדש.
נושמת ומחכה להתעוררות של הגוף, יש שרידים קלושים של היומיים האלה
קמה ומרגישה באופטימיות זהירה שיותר טוב, הכאב חלף, הלחץ כמעט נעלם.
מעולם לא היתה לי מיגרנה במשך יומיים
החמסין ניצח הפעם בגדול.
עכשיו יותר טוב, הבנים מגיעים לכבוד יום ההולדת, ביקשתי פיקניק והם יארגנו משהו ליד נחל כלשהו.
עכשיו מתבוננת מסביב ורואה -
הגדול יגיע בצהרים
האמצעי הוקפץ לצבא בגלל סיבות טפשיות, יחזור מתישהו בצהרים גם
הצעיר ישן אחרי שבוע עמוס ביותר.
הפעילות תתחיל בצהרים, נותן לי זמן התאוששות נוח.
עדיין כותבת עם שגיאות הקלדה רבות, טוב שאפשר להגיה לפני שליחה לקהל הרחב.
רק 9 בבוקר, מרגיש לי כמו צהרים, עוד יש דייסה בראש אבל בשלבי חיסול.
יותר טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
