לפני כמה שנים למדתי אצלה, איתה.
מערכת נפלאה של היכרות עם עולם חדש, עולם פנימי שלי, עולם אחר ולא אחר באותו זמן.
אחר כך נסעתי להודו, לבד הגעתי למקום נפלא וקראתי לו אלוהות,
אלוהים אמר לי לחזור הביתה, להביא את מה שלמדתי לחיים האמיתיים.
חזרתי (מוקדם מהצפוי, הרי קיבלתי את מה שלא ידעתי אפילו כי לשמו נסעתי).
היו לי חבילות חדשות לפתוח ולא ידעתי איך, חזרתי אליה וביקשתי עזרה.
היא נתנה את מה שיכלה, החבילות נשארו סגורות אבל התהליך היה מרתק.
לקראת סוף סדרת הטיפולים היא קטעה הכל באמצע טיפול והשאירה בי בור ענק שלא הושלם.
לקח לי זמן רב להתחיל למלא את הבור, להתחיל להרפא.
הרבה נכתב כאן בהשראת אותו מקום אפל שנשאר לא פתור.
החבילות נשארו סגורות.
הקשר חודש אבל היא לא רצתה לדבר על מה שהיה
הקשר עומעם ולא היה דיבור, אני עוד סחבתי צלקות.
עברו שנים, אני בנסיונות איחוי חוזרים ונשנים, הצללית שלה היתה שם כל הזמן.
עברו שנים...
היא חלתה ופירסמה כתובים שלא שיחררה עד אז, הרבה שאלות שעלו לה
אצלי היו התשובות.
הצעתי את תשובותי, את עזרתי, היא סירבה.
הפסקתי להציע.
החללים שבתוכי התחילו להתמלא לאט, מקומות אפלים קיבלו אור שנשאר.
למדתי להציל אחרים ממכות כאלה, עוד לא מצליה רבים, רק מעטים.
החבילות נפתחות לאט לאט, העוצמה שבי מתחילה לצאת ואני עוד לא ממש מוכנה.
לפני זמן לא רב התחלתי לפתוח את המתנות שלי, התחלתי להתקדם קצת יותר בבהירות,
משום מה הרגשתי טוב יותר עם מה שאני עושה, מוכנה לצאת ולשתף אחרים
מוכנה למצוא לפעמים מעט אופטימיות ולחשוב שהכל יסתדר והלב יפעל נכון.
התחלתי לשחרר ידע ולסדר אותו, לבדוק מי אני ומה אפשר,
לחיות.
לפני זמן לא רב היא מתה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
