לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

כל העולם כולו גשר צר מאד, והעיקר לא לפחד כלל


כינוי: 

בת: 63



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


1/2011

מחשבות של צלקות


החלק הקשה ביותר הוא לדעת שהכל לא אשמתי.

לצאת ממסגרת של אלימות גורמת למחשבות נוראות על אחריות

איך יכולתי לעשות את זה לעצמי, איך לא שמתי לב

איך הסכמתי, איך גרמתי לילדים כזה רוע ולא הייתי שם

איך ואיך ואיך

 

ואז אפשר לראות את הצד השני -

עשיתי כל מה שיכולתי לעשות

הייתי שם, עזרתי, הגנתי, תמכתי, שמרתי מכל רע

עשיתי כל מה שיכולתי לעשות

פשוט אי אפשר היה יותר מזה

 

ועשיתי את החשוב מכל - אחרי שהלך לא נתתי לו לחזור.

איפשרתי לי ולהם לצאת לאט לאט מהמלכודת.

 

גם היום אני הכי טובה להם שאפשר,

מגוננת מרחוק, שומרת, דואגת, הכל נשאר אבל בשקט

נותנת להם לחיות את החיים שלהם, לגדול, להתפתח.

 

הוא הפסיק לשלם והם ניתקו איתו קשר, כרגע שקט.

כמה טוב שכך.

הם לא צריכים יותר ללכת אליו, כבר לא ילדים קטנים

ורואים את התוצאות של הרוע שלו המתרחק, רואים איך הם גדלים

סוף סוף היופי שלהם עולה בלי הפרעה.

 

כמה חבל שהחיים הביאו להם אדם כזה

כמה חבל שהטוב שלו נעלם ונשאר הרוע

כמה חבל שלא היתה לי אפשרות לשנות

וכמה טוב שאני כותבת כאן את הידיעה שעשיתי הכל ויותר

וכל הכבוד לי שהצלתי אותי ואותם מחיים גרועים הרבה יותר.

 

עכשיו רק לחיות בשלום עם המורשת הדפוקה שלי

עם המשפחה הלא תומכת שלי

או בעצם בלי המשפחה שחשבתי שתומכת וגיליתי הפכים קשים.

 

יש עוד המון כאבים

החיים ממש לא מחייכים אלי

אני ממשיכה ליפול לתהומות אבל יוצאת קצת יותר מהר

הזוגי עוזר ותומך ואוהב ונמצא בי ואיתי

 

עוד אין אופטימיות, האמונה קלושה,

אבל אני עונדת את התליון שלו ומגינה עלי

ומאפשרת לדברים הטובים להצטבר, רק שיבואו.

 

אני ממשיכה לנסות כל הזמן להרים את המקצועות שלי כדי שאוכל להרויח סוף סוף משהו

מתיאשת אבל ממשיכה, לא מתיאשת מדי וממשיכה, הולכת ונפגשת ומספרת ואומרת

שואלת, מתייעצת, מפרסמת, מבקשת עזרה.

 

מבקשת עזרה.

 

יום אחד המאסה הקריטית של כל מה שאני עושה תפרוץ קדימה ודברים יתחילו לקרות.

 

שאלו אותי שלשום מה החלום שלי,

לכי תסבירי להם שהחלום הוא לשלם לבד את שכר הדירה

לקנות בסופר את הקניה הרגילה ולא להחנק כשחותמת על האשראי

לדעת שאפשר לצאת לשתות קפה בחוץ יום בשבוע ולא לפחד להזמין משהו נוסף

לתת לבנים שלי אפשרות לבלות, לקנות להם בגדים נורמליים ולא רק יד שניה

החלום הבסיסי הקיומי

כרגע לא יותר מזה.

את כל חלומות הגאולה לעולם אני משאירה לאחר כך

קודם כל שיהיה מספיק כסף כדי לחיות.

 

אחר כך לחשוב על לקנות בית, מקום לגור בו בלי לחשוב על המוביל הבא

על הזמניות הבאה.

אחר כך לשפר קצת את תנאי החיים

אחר כך להיות רגועה, לישון בשקט

 

ולפני הכל לחיות.

פשוט לחיות.

שלא ימות לי אף אחד

שלא יחלה לי אף אחד

שלבנים שלי יהיה טוב

שלאהובים שלי יהיה טוב

 

ובסוף, בשקט בשקט

אני חולמת להרגיש שוב.

 

להבריא בעצמי.

 

 

נכתב על ידי , 28/1/2011 22:12   בקטגוריות חיים חדשים, חלומות, בריאות יחסית  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרוח ים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רוח ים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)