עייפות מובילה למחשבות נוגות
ולכן לזכור שעייפות יש בה נוגיות
אז לא לתת לעצב לחלחל
לשמוח ולהשתולל... זה סתם חרוז
למי יש כוח...
אתמול היה מפגש נחמד עם אנשים של אינטרנט
היו כל מיני מסקנות ורעיונות, לעשות עוד משהו כדי לקדם
אבל היום לא הצלחתי לגעת בכלום כמעט.
מחר יש פגישה עם מישהו בקשר לפטנט
אני לא מקווה יותר, מה שיהיה יהיה.
מרוב תקוות שנגוזו איבדתי רצון להתאכזב
אז עדיף ללכת, לדבר, לספר מה שאפשר
ונראה מה הלאה.
לפעמים אני מצליחה לחשוב על עתיד עם כסף
אבל ברוב המקרים אני דועכת לתוך עצב של מציאות של חוסר.
מחר יום ההולדת של הבן האמצעי
קניתי קצת שוקולד מיוחד,
ובבוקר מוקדם נקום לפניו,
כך שברגע שירצה לצאת מהבית - נפתיע אותו ונאחל מזל טוב.
רעיון של הזוגי, אומץ שלי להסכים (לקום מוקדםםםםם)
ושמחה שלפחות נוכל לאחל המון גם אם אין מתנות לתת.
אחר כך ניפגש כל הבנים, נאכל בבית ארוחה טובה
ונסתפק במה שיש, המון אהבה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
