אחרי שנה של סיבובים ולולאות ושמיניות אפילו באויר, אני עייפה מכל זה.
הרצון להרויח, להצליח, להגשים, עוד כל מיני לה... שכאלה
מתיש.
לא הגשמתי
לא הצלחתי
רק הסתובבתי והסתובבתי
היום ההורמונים מדברים
הקיטורים יוצאים החוצה
זמן של שערים פתוחים לכל רוח
אשליות מתפוגגות אל מול מציאות מתישה.
כמה פעמים כבר אפשר לומר נמאס ועדיין להמשיך הלאה
כי הרי אין ברירה אלא להמשיך
החיים הם המשכיות אחת גדולה
ואני רוצה כבר להגיע לחיבור של מציאות ודמיון
שהחזון הזה והחזון האחר והחזון שכל הזמן כותבת
יגיע ויהיה מציאות. פשוט.
פעם המחשב היה לוח הכתיבה שלי
הגיגים התעופפו כמו דפי מידע פתוחים
הכל היה חשוף ואני מתלהבת.
הלך איבוד? היום הלך להורמונים, מחר יחזור.
אולי להשאר ערה עד אמצע הלילה יעזור?
החיים השתנו לבלי הכר, ואני לא מוצאת את המקום שבו אני אני
שבו יכולה להגשים את עצמי
מקום עם ריכוז ומחשבה יוצרת, עם תכנון שמתגשם
הכל מתמוסס לי במוח, רוצה ולא מגיעה לכלום
לא מצליחה לחשוב.
לאן נעלמו המחשבות שלי?
אני מלמדת ופוחדת שעוד רגע יבינו כולם
שאני כלום מאחורי המילים
רק אנרגיה שלא יודעת שום דבר
במקרה הכל מצליח...
מחר זה יעבור, מחר ההורמונים יתיישרו
אבל היום אני מותשת מהכל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
