שנים שלא הייתי כאן, מחפשת מקום לכתוב בלי לחשוף, מתנגש בכתיבה לטובת חשיפה, והתהייה הקבועה איפה באמת אני רוצה להיות.
היום כל צעד שעושים נחשף בפייסבוק ודומיו, בעיקר לקידום עסקי / אישי / מקצועי / חברי ולפעמים סתם מציצני, ואני - תמיד כתבתי לעצמי.
חשבתי לשנות, להשתנות, אבל רק הפסקתי לכתוב, אז אולי שווה להשאר עוד קצת אנונימית באנונימיות שלי, בבלוג שביקשתי לחסום אותו מכל חשיפה מעצם האינטימיות שבו, במקום שיש בו מעט אנשים שלפעמים מקבלים הודעה על כתוב, ובדרך כלל שומעים שתיקה.
חשיבה מעמיקה מביאה לחזרה משמחת
שכולם יכתבו את חשיפתם החוצה
אני כותבת את עצמיותי פנימה
לא מפרסמת, לא מקדמת
אקידומים ילכו למקום אחר, הלב חוזר לכאן.
אני ממשיכה לחפש את האושר
האושר נמצא אצלי כל הזמן
ובכל זאת לא יכולה להרגיש אותו.
אולי כתיבה תחזיר את התחושה
המקום רדום כמו אחרי ניתוח לא מוצלח
או כמו אחרי יקיצה מהרדמה מפוקששת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
