כל העולם כולו גשר צר מאד, והעיקר לא לפחד כלל

הבלוג הזה אישי מדי, אני שומרת אותו לרגעים של לבד שקט.

הוא לא להצצה לאנשים אחרים, מעטים נמצאים כאן ומקורבים אלי יותר ממי שחושב שמכיר אותי.

טוב לי ככה.

עברו המון חודשים מאז שכתבתי לאחרונה, הצורך לכתוב מוצא פורקן במקומות אחרים.

אני אוהבת לבקר כאן די פעם, אבל לא מוצאת מה לכתוב, אולי כי המקום הזה שייך לכתיבה ישנה, והגיע הזמן לחדשה. לא יודעת.

חלק השתנה, חלק אחר לא ממש שונה ממה שהיה קודם, בעיקר האהבה -

היא משתנה אבל רק לעומק יותר גדול, לעוצמות יותר נכונות, לאנרגיות הכי טובות שיש.

זהו, חג פסח שמח, אין הרבה מה

רק להמשיך ולהרים את הראש.

לפעמים הימים יפים, אז טוב לשמור על אופטימיות.

להיות, בטח להיות.

הכל כי קיבלתי הוראה לשים שיווה-לינגם בכיס, והיא עושה פעולה נהדרת של איזון, אני מתחילה לחזור לעצמי. איזה יופי.