אתה אוהב אותי
אני אוהבת אותך
אנחנו מבינים אותנו.
החיבוק שלך זה הבית שלי
אתה בא ואני נצמדת אליך
מאותו רגע נמחק הזמן שלא היית
אני מרגישה מחוברת לחיים שוב.
אתה מרתק אותי, יש בך המון
אני אוהבת לטייל איתך בנבכי המחשבות
למצוא עולמות חדשים, מגלי ארצות אנחנו.
אני אוהבת סתם להיות לידך, לקרוא,
להרגיש שאתה לידי.
כשאתה כאן אני מפסיקה לחיות את החיים שלי
מתחילה לחיות את החיים שלנו.
זה מפחיד אותי, האיבוד העצמי הזה
וזה מה שעולה לי בימים האחרונים.
אני רוצה להיות אני,
יש לי אותי כבר בכמה מקומות
עוד לא מוגדרת מספיק לעצמי.
אני לבד, הנה אני לבד עכשיו
האם זה לבד?
אני חושבת שכן, אחרים רואים את זה כלבד
אבל אני יודעת שאני איתך. איתך כזה נחשב ל-יחד?
לבד אני יכולה להמציא דברים
לבד יש לי יכולת מיקוד טובה
רק צריכה קצת שקט וזה מגיע
אז מבחינה זו עכשיו אני לבד.
לבד אני מחליטה לי על החיים
מה לעשות עכשיו ומה לדחות לאחר כך
מה ומתי לאכול, מתי לישון...
לבד אני יכולה לא לעשות כלום
ולא לדווח ולהצטדק בפני אף אחד
לבד אני מנהלת לי את סדר היום
בצורה הכי לא הגיונית שיש.
לבד אני יכולה לבזבז את הזמן
יום שלם לשבת ולכתוב דברים
לא לבשל, לא לנקות, לא לעשות "חובות"
ועדיין לא למסור דו"ח התנצלות לאיש.
אני חושבת שהלבד שלי אומר לי
שאני בסדר עם כל מה שאני עושה
כי זו הבחירה שלי, האחריות שלי
אני לא תלוייה באף אחד באופן יחסי.
יש הרבה חובות חיצוניים שמכתיבים את החיים
אני מחר מכינה לא. את ההתחלה של היופי, כי התחייבתי לה.
מחרתיים סדר יום מלא, כי התחייבתי להם
יום רביעי עם הלימוד בבוקר והטקסים בערב
יום חמישי - כל היום במרכז, עד הערב
אין לי באמת חופש,
אבל אני תיכננתי לי את הזמן ככה
וטוב לי עם התוכניות האלו.
זה לא שאין מה לעשות, יש הרבה יותר מדי
אבל אלו המעשים שאני קבעתי לחיים שלי
ומוכנה להתחייב על כל הדברים האלו.
מה מכל זה נשאר בזוגיות?
כשהוא פה אני רוצה למחוק הכל ורק להיות איתו
בינתיים אנחנו יחד בחופש, וזה נראה ככה באמת
כשהוא פה אני לא עושה דברים שלי
אני שמה אותם בצד, לא עובדת בשבת
או סתם לא עובדת כי לא מתחשק לי
פינוק מושלם
ויחד עם זה מפחיד לגמרי.
לא צריך להיות ככה,
ואולי גם לא יהיה כשנהיה יחד
לא תהיה הנואשות הזו לנצל כל רגע לשנינו
יהיה יומיום של יצירה, חיים, נקיונות
ויהיה הרבה יחד שקט, בלי לחץ.
אז מה אני עושה עניין ממה שעכשיו?
מה פתאום אני לוקחת את זה לקצוות של פחד?
החיים משתנים כל הזמן, ובטח לא ימשיכו ככה
אלא הרבה יותר טוב, הרבה יותר שקט
הרבה יותר יצירתי, רוחני, דמיוני
אני מסתכלת עלינו ורואה את הישן שמפחיד אותי
זה מביא לתיסכולים שלי על עצמי.
כשאני מסתכלת עלינו ורואה את היחד החדש
אני יכולה לדעת בשקט
שביחד הזה הנקיון, האוכל, הכביסה... יהיו משניים כל-כך
שאפילו לא אזכור שהיה פעם נושא כזה לשיחה.
היחד העתידי שאפשרי לנו יהיה שיגרתי
כדי לפנות כמה שיותר זמן
לחוסר שיגרה יומיומי.
הדברים שהיום מפחידים אותי
אולי לא יהיו קיימים ביחד העתידי הזה
אז למה לקחת את הדברים רחוק מדי?
היום אני בהחלט לבד, והלבד הזה קוצני
היום אני מנסה להסתדר בכוחות עצמי
עם שני מתבגרים וחייל
עם מצב נזיל ולא יציב
והמעט שיש לי איתו - אני חושבת שזה המון.
אז להתאפס בבקשה
להפסיק כבר עם הלבד הזה
כי יחד חדש מחכה יותר מדי זמן.
למכור כבר הכל, גם את הלבד הישן הזה
ולהתחיל להיות יחד חדש לחלוטין
עם כל-כך הרבה אהבה
שאני לא מבינה למה זה לא קורה כבר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
