הבטחתי לכתוב. הנה אני כותבת. ישנתי יותר מדי אחר הצהרים ואני לא עייפה, ולעומת זאת אין לי שמץ של חשק לעשות את מה שצריך על מנת שהבית ייראה יותר נורמאלי, אז אני יושבת ומשחיתה את זמני על כתיבה תמה ותמימה. הבית לא יחכה, אבל לפעמים זה מה שיש, ואני יכולה רק להתבונן בי ולהשלים עם המצב העצוב הזה של כניעה למצבי רוח משתנים מיותרים למדי (או אולי אפשר לקרוא לזה - בריחה מאחריות בתירוץ יעיל של מצב רוח נשי מתחלף).
יצאנו לחופש. הכנתי את הדברים הרגילים - בגדים, בגד ים (כתבתי עליו מספיק מקודם), קומקום קטן לקפה, וכמובן - שמן לעיסוי כזה ולעיסוי אחר. נגמרו לנו השמנים והיה צורך לחדש את המלאי, כדי שלא נישאר יבשים ומיותמים.
הגענו למלון בשעות אחר הצהרים, ארוחת הערב נקבעה לשעת ערב מקובלת, ומה כבר יש לעשות עד הארוחה? כמובן, לבדוק אם השמן יעיל כמו הריח שלו. שלא תהיה טעות - לא היה כאן שום משחק מקדים חלילה, הכל תכליתי להפליא (ומצחיק אותנו כל פעם מחדש) - מחייך אלי בחיוך של ילד ואומר - "אישה - שמן"... וזה המשחק המקדים הארוך יותר, כי הקצר מסתפק ב - "שמן?"... דוקא הצליח לי הריח הפעם, יושבת עליו ונמסה מהעונג. הוא כמובן לא גומר, בשביל מה? עדיף ללכת עם תשוקה קטנה מתמשכת, זה גורם לו לחיוך קבוע מתחת לפרצוף הרגיל, ואני מתענגת מליטופים ונגיעות קטנות שאולי הוא אפילו לא שם לב ששולח אלי. הגענו לארוחת הערב, משוחחים עם החברים, אוכלים, הכל רגיל למדי, ואחר כך חוזרים לחדר - לעכל את האוכל. מעכלים בהחלט, בודקים איך עוד אפשר לעכל, הוא עלי... אני עליו... ובהחלטה חפוזה מגיע לקינוח, אומר שגומר ובאמת ככה, אני כמה שניות לפניו מסתחררת מרעידות של עונג, תמיד גומרת כמה שניות לפניו (צריך פעם לבדוק את זה) ואז הוא מגיע אלי, וזה פשוט ללכת לאיבוד. לא מכירה שום הגדרה אחרת. אחרי זה צוחקים (גם את זה אולי צריך לבדוק) כיף לצחוק אחרי אורגזמה טובה. אחר כך התעייפתי, הוא קרא ואני נרדמתי קצת, אוגרת כוחות להמשך. בחצות קמנו והלכנו לאכול גלידה.
בבוקר כמו בכל מלון טוב יש ארוחת בוקר שאסור להחמיץ, אז לא החמצנו. החלטה של טיול לשני מקומות, אבל לפני זה עולים להחליף בגדים בחדר. הוא שוכב במיטה, לוקח כמה דקות מנוחה וקורא את הספר שהביא, אני עומדת ומסתכלת החוצה. יום יפה. הוא אומר שחם לו. שואל מה אני רוצה, אני מסתכלת עליו, מה כבר אפשר לרצות? מורידה בגדים, מפשיטה אותו, יושבת עליו, הבוקר התחיל, לא? נדמה לי ששוב היה שם שמן, שוב היינו במגע מלא, ואולי בפעם הזו החליט שלא נזוז, כי אפשר הרי להרגיש הכל גם בלי לזוז. אז לא זזנו, אורגזמה אנרגטית. אחר כך ניסיתי להגיד לו מה הרגשתי, לשאול מה הוא הרגיש, לשים מילים במקום ששום דבר לא יכול באמת לתאר. אמרתי לו איך אני מרגישה אותו זורק לתוכי גלים של אנרגיה, נוספים לתוכי כמו אור שגדל וגדל, ממלא אותי, עולה למעלה, עד שאני נותנת לו להתפוצץ בתוכי ולצאת מבפנים החוצה יחד עם כולי, להתפרק לתוך האינסוף באורגזמה של אנרגיה טהורה. אחרי זה אפשר עוד ועוד, אחר לגמרי מאורגזמה של גוף, בעיקר כי כאן אנחנו יכולים להיות יחד באורגזמה, אם הוא בא איתי כמובן. אומר לי את השחרור שלו מתוך התחושות שאני מרגישה, לוחש - קדימה, קדימה, ואני נישאת על השחרור שלי שמתגלה יותר ויותר ככל שחולף הזמן בסוף השבוע ההזוי הזה, עד לעונג אדיר, כמו מכת חשמל.
אחר כך טיילנו, קנינו אוכל והבאנו למלון, לאכול במיזוג אויר, כי היה חם! אולי אחר כך היה הזיון עם האנרגיות, אני כבר לא זוכרת, רק שהרגישות שלי הגיעה למקום כזה שכל פעם שנגע בי כאילו המשכנו מאותה נקודה שהפסקנו קודם, בלי שהפסקנו בכלל. רגישות גבוהה כזו שרק נכנס לתוכי ואני כבר בשיא חדש. אה, כן נזכרתי, היה זיון אחד קצר, הראה לי שהוא יכול גם לגמור מהר (נדמה לי שזה לקח חצי שעה, שלוש אורגזמות שלי, ואחת ביחד, אבל אני לא יכולה להשבע שזה מדוייק לגמרי). נחנו כמובן, אחר כך הלכנו לפגוש את החברים - להראות נוכחות, להיות קצת במים, לחזור בזמן למקלחת וארוחת ערב (להיות נורמאליים לפחות כלפי חוץ), לאכול, לחזור לחדר, להתבונן בעיניים ולצחוק, להתפשט ולחזור על אותן תנועות שהיו קודם, רק שאותה רגישות - עוד יותר חדה, עוד יותר משוחררת. אמר לי שכשהוא בתוכי, הוא משחרר הכל, הוא לא נמצא באמת, השחרור הזה נותן לו את התחושות העצומות של עונג, את האפשרות להיות ויחד עם זה לא לגמור, להגיע לרגע של כמעט ולמשוך עצמו בחזרה ( לא מתוכי אלא "פשוט" לא לגמור). איך שאני נהנית מהכישורים האלו שלו, בהחלט! ושוב לילה, שוב גלידה, טיול לתוך הבילוי עם החברים, בירה, עייפות של הרבה אחרי חצות וחזרה למלון. היכרנו בעובדת היותנו עייפים למדי, אז נכנסנו למיטה בתמימות של ילדים קטנים שמתחבקים יחד וזהו. ישנים בשקט עד הבוקר. ככה זה המשיך, נשאר עוד חצי יום, אז עוד פעם אחת אחרי ארוחת הבוקר, והיתה עוד פעם אחרי זה או לא? אני כבר לא זוכרת, רק שהיהלום ההוא מהפוסט הקודם התחיל לשגע אותי, ואני בדקתי מה אפשר לעשות איתו בסקס. גיליתי בינתיים תכונה אחת - הוא זרק אותי לתוך התחושות בחדות רבה, כמו קרן שזורמת ומחברת אותנו בקו ישר, משחררת, מביאה לעוצמה חזקה שמרעידה את כל הגוף. כמובן שאחרי יומיים כאלה יש גם השפעה מצטברת, אבל לא הרגשתי כאלה תחושות ברורות לפני כן. גם הוא הרגיש. אמר לי בדיוק את אותו הדבר. מפליא אותי שהוא שותף לתחושות שלי מבלי שאגיד לו כלום. אושר אמיתי, חיבור הכי חזק שיש.
עכשיו אני הולכת לקרוא את מה שכתבתי כדי לראות כמה התעייפנו בסוף שבוע הזה... רגע... טוב - שבע פעמים בסוף שבוע ארוך. זה נורמאלי? לא יודעת, לי נראה שכן, כי זה הנורמאלי שלי ושלו. יש לנו תשוקה שקצת מעבירה אותנו על דעתנו, מסיחה הכל הצידה ומשאירה אותנו עם צורך בלתי נדלה להיות יחד, הכי מחוברים שאפשר, יחד של גוף עם יחד של אנרגיות, עם יחד של נפש, להתמזג לחלוטין אחד בשניה - אחת בשני, להיות אחד. האמת - עוד לא הצלחנו, משום מה כל פעם אנחנו נפרדים שוב לשניים, צריכים לחיות כל אחד בגוף שלו, אבל אני חושבת שכל פעם כזו מחברת עוד משהו, וככה אנחנו הופכים להיות יותר ויותר אחד...
חשבתי לכתוב על סקס, כל פעם אני רוצה לספר על נפלאותיו, איך הוא מביא אותי לקצוות חדשים, מכיר לי את מה שלא הכרתי אף פעם אבל דמיינתי שקיים, ואני מכירה לו אותי שלא הכיר אף פעם, אומר שאיתי הוא יכול ללכת לאיבוד, ואני הולכת לשם איתו. הוא לא גומר, גבר אידיאלי - אני מרחפת לי מאורגזמה לאורגזמה, והוא נשאר בזקיפותו, מתענג על העונג שלו, ומפסיקים רק אחרי ששואל אם הספיק לי. נימפומנית של ממש אני, יכולה להיות איתו שעות, כל זמן שהוא יכול - והוא יכול הרבה. איזה כיף לי. יודעת עד כמה זה מופלא, שאין הרבה אנשים כמונו, שזה לא נורמאלי, אבל עדיין - מרגישה הכי נורמאלית בעולם, גם אם היום יום ראשון ואני מותשת, לא מתחשק לי כלום, אני בעיקר משתוקקת אליו. מי אמר שאין השפעות שליליות של פעילות מינית מוגברת? שנינו עייפים, ואני עוד העזתי להגיד לו שאני לא מבינה מה אני עייפה כל-כך.
זה החופש שהיה לנו, הנה סיפרתי אותו הכי מדוייק שאפשר, לא סטיתי מהנושא אפילו לחלקיק המילימטר, עמדתי בהצלחה בזכירת כל העובדות (כמעט) ובהבאתן לכאן בצורה המדוייקת המירבית. עכשיו אפשר ללכת לישון, למרות שהוא לא כאן ואני מרגישה בודדה למדי, מתגעגעת נורא.
ליל מנוחה לכל קוראי הנאמנים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
