כל העולם כולו גשר צר מאד, והעיקר לא לפחד כלל

הוא לקח את הבנים לכותל

כל המשפחה שלו באה לשם. דוסים חוזרים בתשובה.

הם כמובן לא יבואו למסיבה של המשפחה כולה.

הם גם כמובן לא מתקשרים להגיד מזל טוב או משהו כזה.

אני לא קיימת.

אני כמו מטומטמת ניסיתי להזמין אותם.

לפני יומיים התפלא הזוג שלי שאני לא הולכת לכותל.

אני אמא של הבן שלי, לא?

ואני התחלתי לבכות

כי הבנתי עד כמה אני עדיין מסכימה להיות כלום

אני אפילו לא חושבת שאפשר לראות את החיים אחרת ממה שהאקס רואה אותם.

הוא לא רואה אותי בתוך הטכס בכותל, ואני אפילו לא חושבת שאני צריכה לנסוע.

עדיין נעשית כלום, אפס מאופס, לא קיימת בכלל - בדיוק כמו שהוא רואה אותי.

אני נלחמת על הקיום שלי ולא מתקדמת בכלל

משלה את עצמי שאני קיימת, אבל יש מקום שאני לא קיימת בו

והמקום הזה הוא גם מול הבנים שלי.

מלחמה מטופשת.

אמר לי אתמול שאני עדיין רוצה שהאקס יאהב אותי

אני לא.

אמרתי שאני רוצה שהאקס יפסיק להלחם בי

אבל מה שאני רוצה באמת זה להוציא אותו מחיי לחלוטין

לא חשוב אם יאהב או ישכין שלום או כל דבר אחר

חשוב שלא יהיה לי שום רגש שקשור אליו

ואת זה אני מנסה להרוג כבר שנה וחצי

לא מצליחה

חשוב איזה רגש זה?

חשוב שזה ימות. זה מה שחשוב.

יחד עם כל מה שצריך למות איתו.

עם כל מה שיתחיל לחיות בעקבות זה.