באתי כדי לקחת את השיקוי שלי ובמקום זה אני כותבת
לאחרונה אני כותבת פחות. יש תקופות כאלה.
או שהדברים קורים במהירות כזו
שאני לא מצליחה להשיג אותם.
כך או כך - אני כותבת פחות, כותבת בהפסקות.
חושבת שאזכור לאחר כך את הרעיונות שיש לי עכשיו
ושוכחת עד שנעלמים לגמרי.
זה טוב, כי אחרים באים במקומם.
זה חבל, כי כנראה היה לי מה לומר ושכחתי.
היחסים שלי עם זוגי נעשים יותר ויותר עמוקים, מעורבלים.
אנחנו נשזרים זה בזו, רבדים מתווספים מדי יום.
מנסה להבין את משמעות היחד שלנו
הוא אומר בצחוק - הכל זיונים. זה מצחיק באמת.
אני אומרת - הזיונים הם בסיס למה שבאמת נגיע אליו
רק שאנחנו מכורים כמו ילדים קטנים
ולא עוזבים את העונג הבסיסי הממכר הזה
לא ממשיכים הלאה. כמעט.
מחר הוא בא לסוף השבוע. אני הולכת לישון, לאגור כוחות.
המון עבודה למחר, והכל יצליח כמעט כמו שתיכננתי.
יצירת מציאות אמרנו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
