אבקה צבעונית כזו, צבעים משגעים.
קניתי כמובן כשהייתי בהודו, רק כי זה יפה.
טיקה אני לא שמה - מפריע לי לשים משהו על המצח.
ניסיתי. לדעתי זה בא להשתיק את הראיה הנוספת, לי זה חוסם אותה.
לא משנה, העיקר שהבאתי כל מיני צבעים.
אני כבר המון זמן חושבת על ציור עם הצבעים האלו, משתגעת מהצבעוניות, ויצא הערב שהיו לי 5 כוסות מים ותה על השולחן - אלו ששתיתי, אלו שהכינו לי ושתיתי, ואלו של האורחת שלא שתתה הכל. יותר מדי כוסות, מים שאין צורך להתאמץ ולהביא אותם, וציור מותחל מלפני מליון שנה.
לקחתי מעט אבקה אדומה ופיזרתי, אחר כך גם צהובה, ובסוף גם סגולה. זה מוזר - מתנהג כמו צבעי מים, האבקה מתמוססת בלי בעיה, שקיפויות וכל השאר, אבל אחרי שכבר מתייבש נעלמת תכונת צבעי המים ומתגלה תכונת הטיקה - כשמרטיבים כל האבקה הופכת שוב לצבע ואפשר לצייר מחדש. רק מעט נספג בנייר ומשאיר גבולות ברורים עדינים. צבעי מים - ברגע שהנחתי אי אפשר להתחרט - נספג ונשאר. צבעי טיקה כנראה יותר מתחשבים בחוסר ההחלטיות, ומשתפים פעולה בשינוי והמצאה חדשה. אפשר לאמץ את זה ולהגיד שזו תכונה הודית, אבל אני לא מכירה מספיק את ההודים בשביל להגיד את זה.
אני נהניתי, סתם עוד תגלית, לא יודעת מה אעשה עם זה, בינתיים שומרת על האבקות מכל משמר, יושבות לי בכוסיות וודקה מפוקפקות בשעם, מסודרות לפי צבעי הקשת ועוד קצת, ואני לא מתכוונת לרוקן את הכוסות האלו. אולי רק כשאחזור מהודו בפעם השניה ואביא כמות נוספת.
בבוקר גיליתי שהאבקה פשוט יורדת מהבד, הצבע כמעט ולא התפרק לתוכו,מה שאומר שהוא כנראה גם לא מתפרק לתוך הגוף, לא נספג... השימוש באבקה על הגוף הוא בעזרת וזלין, האבקה בעצם לא מתמוססת לנוזל או לעור, אז אולי האפשרות היחידה לצבוע בצבע כזה הוא להפוך אותו לשכבה עבה, בדרך כלל בעזרת חלמון ביצה, אבל אני לא נכנסת לטכניקות האלו.
שיעור מעניין באמנות, מזמן לא היה לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
