אתמול הייתי חולה
בלילה אמר לי לבקש עזרה
ביקשתי
באו
עזרו
היום אני חולה
אבל קצת פחות.
מה לא מובן פה?
יש לי חברים אנרגטיים כאלה
שרק מחכים שאקרא להם
אחרים לא רואים אותם בכלל
אולי יש כאלה שיכולים לראות
אבל הם לא לידי ממילא
הוא מכיר אותם
אז הוא הזכיר לי
כמה אכפת להם ממני
ואיך הם יכולים לעזור
במקום שאף אחד אחר לא.
אני מתביישת בעצמי
שאני שוכחת מהם יותר מדי פעמים
אולי זו התזכורת האחרונה
אולי עכשיו אני אדע בודאות
כי אתמול הם הוכיחו לי את יכולתם.
עוד פעם הוכיחו.
אני זקוקה לתזכורות והוכחות
רק כי מתעקשת לא לזכור.
אז היום אני עוד חולה אבל פחות
אפילו הצלחתי לכעוס על הבנים שלא באשמתם
וגם לעשות כביסה בין סחרור אחד לשני.
אכלתי, אחרי יום של צום כפוי אמש
ועדיין האוכל בתוכי. אכן שיפור משמעותי.
הולכת לנוח עוד ועוד
לבקש שוב טיפול
ולהיות כמעט בריאה לחלוטין כשיבוא.
מצבי הרוח התוקפים אותי בזמנים כאלה
עושים לי עצוב בנשמה
ואני זזה הצידה לנוח
כדי לא לתת להם מקום.
זה ממש לא זמן להתאמן על רעיונות חדשים
אלא לישון עם הישנים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
