כל העולם כולו גשר צר מאד, והעיקר לא לפחד כלל

כמה דברים משונים שמרכיבים את הזוגיות שלנו -

דבר ראשון והכי חושב - אני לא אלרגית אליו.

אני, שכל חיבוק עם גבר משאיר חותם של קוצי זקנו בצורת אדמומיות על לחיי - יכולה להתחכך באיש שלי כמה שאני רוצה, לעשות כל מה שמתחשק, כי אני לא אלרגית אליו. מופלא בעיני מהרגע הראשון, ונדמה לי שאפילו כתבתי על זה פעם (או יותר מפעם אחת).

תגלית ראשונה היתה ההתאמה האנרגטית

מדברים אותה שפה, יודעים אותם דברים, מגיעים לאותן אנרגיות... הוא היה האדם הראשון שפגשתי שהבין סוף סוף על מה אני מדברת, שהרגיש את מה שאני מרגישה, שיכול היה לעבוד איתי בלי לדבר יותר מדי, ועד היום היחד האנרגטי שלנו עובר את כל גבולות ההגיון, גם בעבודה, וגם בסקס. ואם סקס -

אחר כך התברר שהסקס בינינו באותו קצב.

אין הרבה מה לכתוב על זה, כי מי שפגש פעם את התאום שלו ברמת הסקס, יכול להבין מה אני כותבת, ולא צריך הסברים, ומי שלא - לא יבין ממילא. אבל נסיון לתאר את זה יהיה לכתוב שהתנועות שלנו מתואמות, הנשימות אותו הדבר, אם נמדוד, בטח נמצא שהלב פועם באותו קצב, שלא לדבר על זה שאם אני מרגישה שרוצה עכשיו לאט, לא צריכה להגיד כלום, הוא כבר שם, ואם הוא רוצה שאני אהיה בתנוחה אחרת - אני יודעת את זה עוד לפני שאומר. אורגזמה - זאת שמגיעים אליה יחד, ותמיד מגיעים אליה יחד, מביאה אותנו למקומות ששנינו לא ידענו שקיימים.

אפשר לעדכן את ספרי המין ולכתוב

שיש דבר כזה לגמור תמיד יחד (אם הוא רוצה לגמור, ומתי שהוא רוצה),

ושיש דבר כזה אורגזמה אלוהית,

אבל אני לא יודעת אם גם לאחרים,

אז אולי נשאיר את זה בינתיים בפרטי.

היום הסתכלתי וחשבתי לעצמי עד כמה רחוק הלכנו כבר בחיבור שלנו.

אומרים את אותם דברים באותו זמן

חולקים כאבים משותפים (אני אוכלת כמו שאכלתי תמיד, אבל הבטן שלי מתחילה להתנהג כמו שלו. ממש נורא)

מרגישים אותנו מרחוק, יודעים מתי יצלצל הטלפון.

מתקשרים כל שעה בערך כדי לשתוק בטלפון, אבל לדעת שאנחנו יחד.

מלמדים יחד כאילו לימדנו ככה כבר שנים, בהתאמה שקשה להשיג גם אם מתכוננים אליה מראש (ואנחנו לא...)

נהנים מאותם דברים - ספרים, סרטים, מוזיקה, מחשבים, טיולים...

הבטן שלי התחילה לקרקר כמו הבטן שלו...

אה, יש את מה ששונה בינינו באופן מוחלט -

הוא אוהב כלבים, אני חתולים (אבל מוכנים להתפשר)

הוא אוהב קור, אני לא!!!

הוא אוהב הרים ואני ים

הוא בשר, אני צמחונית

הוא אוהב לנהוג, אני אוהבת שהוא נוהג...

טוב לי איתו, אני כותבת לי כי לפעמים זה הופך להיות מובן מאליו, הטוב הזה.

אני מסתכלת על מה שקורה לנו ומתפלאה כל פעם מחדש, איך נפגשנו סוף סוף

כמה נפלא הדבר.

שמחה שהיקום הסכים להפגיש אותנו ככה, לתת לנו עונג בגילגול הזה.

תודה.