נכון, אני גרה במקום לחלוטין לא אסטרטגי, אבל כל מקום בארץ, לא אסטרטגי ככל שיהיה, קרוב במידה מסויימת למקום שהוא כן. אז עכשיו אני בלחץ, כי הצפון הולך והופך במשך הערב יותר למרכז הארץ, או בעצם מרכז הארץ הופך להיות צפון. שומעת מטוסים מעלי כל הזמן, כולם הלכו לישון ואני לא יכולה להרדם. פותחת אתר חדשות אחד אחרי השני ומגלה איך הם מתקרבים יותר ויותר, ותוהה מה הלאה. יש אתר שנקרא מבזקון, נותן ריכוז של מבזקים מכל מיני אתרים. ככה אפשר לקרוא בבת אחת את אותן החדשות מכמה מקורות, להשוות איך יש אתר שעובד ביעילות לעומת אחר שיש לו רק כותרת. משחקים בלהיות הכי מהירים ברשת, להביא ידיעות מרעישות שניה אחת לפני האחרים.
היום גיליתי עלי דברים מכעיסים במידה לא מבוטלת, הלכתי עם אש בלב כי העוצמה היתה חזקה מדי, ושפכתי בטיוטה את מה שמעיק. לגלות את עצמי ולראות עד כמה אני היום לא מי שהייתי, או מי שאני יכולה להיות... מרגיש! זה נשאר בטיוטה, יש דברים שנועדו לעיני בלבד, והחשוב הוא שקבעתי פגישה טיפולית ליום רביעי עם מישהי שאני מחפשת כבר למעלה משנה.
כנראה שהימים האלה מוציאים החוצה את שאריות הג'יפה, לחץ פנימי לא נותן מקום לשטויות להשאר בפנים.
הבת שלו עדיין אצלנו, עד מחר בבוקר. הוא אמור לנסוע לעבודה, ואני מקווה שירדו מזה, כי יש גבול כמה אדם יכול להכיל, אפילו אדם שלם כמוהו. הקטיושות התקרבו ואני לא אומרת לאף אחד, השקט ממשיך לשרור בשטח שלנו, ואני נשארת ערה כדי לשמור שככה ישאר לפחות כל הלילה, שישנו טוב האנשים בבית שלי. נכון שזה נשמע מופרך שהעירנות שלי תשנה משהו, אבל מכיוון שהחלטתי שהיא כן, אני נשארת ערה. גם הטייסים נשארים ערים, שומעים את זה מלמעלה.
העירנות הזאת מגלה לי שיש פורומים מיוחדים למצב, שכחתי כבר את הכוח המחזק של תמיכה וירטואלית, ופורום הוא מקום נפלא לגלות את זה שוב, גם אם אני לא מאלה שנרשמים שם או רושמים משהו, לא הפעם. חברה שלחה לי SMS לשאול מה איתי, להגיד שהיא מתגעגעת. ימים כאלה מביאים גם חברים ישנים יותר קרוב.
המחשב שלו מחליף תמונות של חו"ל לידי, עולם כמנהגו נוהג. רעשי הלילה ממשיכים להיות רועשים מהרגיל, ולא בדיוק שייכים ללילה, אני מקווה שהשקט בבית מעיד על שינה שלווה, וגם הלב שלי נרגע קצת בינתיים. עוקבת אחרי החדשות, יש כל מיני ידיעות ודיעות של אנשים, לא קטיושות או נפילות, לא אזעקות. חיל אויר ממשיך וממשיך, אמריקאים ככה ומפקדים אחרת ואנשים חיים בעולם המטורף הזה, מנסים ליצור שפיות שמתאימה למצב. גם אני. חזרתי לשעות של פעם, אי שקט שמזמן לא היה בי, מכיל הכל בתוכו, משקף בחיצוני את המלחמות הפנימיות, ואולי הכל צריך להיות גלוי וככה המלחמה נגמרת יותר מהר.
די, מספיק להלילה. הלב נרגע ומחר פגישת עבודה, עדיף ללכת לישון ולשמור על תפיסת חיים נורמאלית (חוץ מהפוסט הקצר שעומד להשתחרר אחרי זה).
ליל מנוחה לכולם -
לסנו וללידי ולשלגיה שעדיין בצפון, ולכל החברים שלידם
לכל מי ששומע את הבומים ולא יכול לישון, אבל מנסה בכל-זאת להרגע - 
ונשיקת לילה טוב
ולכל האחרים שכאן או רחוק יותר
רק אהבה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
