כל העולם כולו גשר צר מאד, והעיקר לא לפחד כלל

מלחמה של קיץ, הצפון שתמיד פופולרי כל-כך הפך להיות חם מתמיד

הדרום שחם יותר מכל בתקופה הזו הפך להיות אטרקטיבי מתמיד

וככה עמישראל מתמקד בנדידת העמים שלא ברצונו.

הייתי במרכז אתמול. נפגשתי עם כמה אנשים מבוגרים ממני

אמרתי להם שאנחנו נהנים משקט כמעט מוחלט לעומת אלו שנמצאים קצת צפונה מאיתנו

שאין לנו שום יכולת להרגיש מה שהם מרגישים, פשוט כי אנחנו לא רוצים.

נורא העלבתי אותם -

איך אני יכולה להגיד דברים כאלה למי שנלחם פה ונלחם שם ועבר אפילו יותר

ואני? - לא הצלחתי להגיד להם שהזכרון לא משנה כלום -

היום, הם שלוים ומדברים על כסף ועל עסק ועל טיולים לחו"ל

ובאותו זמן

טריקת דלת מקפיצה אישה בכרמיאל,

יללת כלב מעירה ילד בוכה מפחד האזעקה

ואף אחד לא באמת מתרגל לבומים ולמטוסים למעלה.

הגוף מתחיל לכאוב, המחשבות מאבדות מיקוד, ועוד כל מיני כאלה.

אני בוחרת להיות כאן, מזמינה את הצפוניים לבוא אלי

היתה לי שעה של פחד ערב אחד, אבל מעבר לזה אני רק דואגת לאחרים

וזה שונה לחלוטין.

מודה בפני כולם -

אני לא סובלת כמו הצפוניים,

טוב לי לא לסבול,

באופן לא פולני לחלוטין - אני מעדיפה להיות רגועה.

אין לי נקיפות מצפון על השקט אצלי

ויש לי רק רצון עז להאציל על כולם מעט שלווה

ולגמור כבר את הסאגה הנוראית הזו

שיבוא השקט (השלום עוד רחוק אבל השקט כמעט כאן)

ואחריו ליקוק הפצעים,

ואחריו אולי בנית משהו נורמאלי עם מעברי גבול להצצה ביפי הלבנון

ואירוח נוצרים משם באתרים הקרובים לליבם.

חזון אחרית הימים? מקווה שלא.

בינתיים שמרו על עצמכם - אמזונה ושלגיה וכל מי שלידם

או תבואו לכאן להרגע קצת. הבית פתוח לרווחה, וגם הלב.

באילת לטעמי קצת חם מדי.......