כל העולם כולו גשר צר מאד, והעיקר לא לפחד כלל

אני מספרת לאהובי סיפור בהמשכים על סין, לוקחים קובץ תמונות כל פעם ואני מגלה מה היה ואיך היה.

הדברים שהבאתי נמצאים בבלגן על השולחן בכניסה, מחכים להיום בערב כשהבת שלו תבוא, אני אמצא את מה שהבאתי לה וכך אעשה סדר גם בזה.

ערימת ניירות המזכרות שלי - עם על הסימנים המוזרים בסינית נמצאים בכל מיני שקיות, מה שאומר לעשות גם בהם איזשהו סדר כך שאוכל לשמור לי את מה שחשוב לזכרונות שלי, וכל השאר אפשר לזרוק.

קניתי המון דברים למטבח, טעמים זה משהו שאפשר להביא הנה וזה מוסיף על התמונות, אבל הכל מחכה לבן שיחזור מחרתיים מהצבא ואז נפתח הכל, או לפחות נשים במקום, כי החוויה החושית של הטעם צריכה להיות משפחתית.

אז מה יש לנו?

תמונות

ניירות

מזכרות

אוכל

סיפורים

את החיבור של הדברים יחד אני עורכת בינתיים בראש,

יודעת שיבוא הזמן והמקום גם לזה כי אני לא יכולה לשמור ולהכיל הכל.

יש כמה דרכים לראות את הטיול הזה -

כמו יומן מסע, לספר על איפה הייתי ומה עשיתי, עם מסקנות חשובות למי שהולך לעשות את המסע הזה ומחפש המלצות יעילות ומעשיות, ויש לי בהחלט מה להגיד בעניין, במיוחד לאור מערכת ההפחדות שמלווה את מי שרוצה לנסוע לסין לבד.

אפשר לספר את סיפור האנשים שפגשתי שם, בעיקר מארצות אחרות, אלו שבאו למצוא סין וגילו שהם מוצאים את עצמם, מכירים את אנשי העולם האחרים שנודדים כמוהם לתקופת זמן מוגבלת, מעניינים ומרתקים לא פחות מהסינים. לפחות איתם יש קשר של שפה, עם הסינים קשה להגיע לקרבה בגלל שכמעט ואין קשר מעבר למה שצריך לדעת באנגלית כדי להסתדר, או בסינית - כדי להיות מובן חלקית לפחות.

יש את הראיה שלי האישית - של הצעירים בסין, האוכל ברחוב, הזקנים שעושים טאי-צ'י, ההליכה בטבע, השהייה בעיר, החיפוש אחרי מה שלא ברור כי מחפשים אחריו... המון דברים וסיפורים, אז אולי הכי פשוט זה לכתוב ספר, מי יודע...

ויש את הגעגועים, שהפכו את כל הטיול הזה למשהו אחר, לתחושה של חוסר שליוותה אותי כל הזמן.

הגעתי הנה בהבנה ברורה המשאירה אותי חסרת מנוחה משהו - שאני והוא שלם אחד, ולחוד - זה להיות בחוסר תמידי.

להסכים להיות חלק משלם ולא שלם בפני עצמי זו תחושה מוזרה, ובעצם - הכל מוזר איתו כל הזמן, אז מה מוזר בזה.

מעולם לא חוויתי אהבה כזו, געגועים כאלה, ידיעה של שלמות בלחזור הביתה, ואני מאושרת שיש לי את מה שלא האמנתי עוד שקיים.

יש גם את המילים שלא כתבתי כאן, מרגישה באינטימיות של המקום, רוצה לשתף את מי שכאן במה שהיה לי שם, וזה חלק שכיף לחזור אליו. בינתיים הפסקה - אני הולכת להמשיך להתאושש, שמרתי על עצמי בצורה נפלאה, רק לא שמתי לב שאני סוחבת על הגב משקל גדול מדי, והגב הזה אומר לי עכשיו לנוח. נוסיף על זה את הג'ט-לג - אני הולכת לנוח. מזל שאפשר