לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

כל העולם כולו גשר צר מאד, והעיקר לא לפחד כלל


כינוי: 

בת: 63



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


11/2006

מחשבות וטיולים


 

אני מנסה לסכם את חוויות הטיול במשהו כמו יומן, לראיה יש כאן אפילו שני פוסטים עם תמונות, אבל זה נראה לי לא שייך לבלוג הזה, אז אני שומרת את המעשיות לעצמי, את התמונות מעלה על אתרים ששומרים תמונות - לטובת אלו שפגשתי בטיול והבטחתי לשלוח להם את התמונות שלי, ולטובת המשפחה שרוצה להנות מבלי לטרוח ולבוא עד לכאן.

יותר טוב ככה, כי מה שנשאר לי לעשות זה לכתוב כל מיני דברים שלא קשורים לזמן ומקום, אלא רק לחוויות מזעריות וחסרות עניין לקהל הציבורי, מתאים ביותר לבלוג הזה.

 

אהובי שלח לי תמונות של סין שנערכו על ידי מטייל אחר. מעניין לראות איך אחרים מצאו את סין הסינית המתויירת (הלכו למקומות שאני לא הגעתי אליהם) ושם יש באמת את כל התמונות הצפויות של סין העתיקה. בעצם גם לי יש אוסף כזה, אני רק צריכה לערוך אותו (החומה, העיר האסורה, מקדש השמיים, מקדשים אחרים, בתים בכפר, טרסות האורז...) ואז אני אגלה שהייתי בסין הקלאסית. האמת האישית שלי יודעת שהייתי בסין, יש בה מעט קלאסיקה והרבה סין של היום, אהבתי את מה שראיתי, מוכנה לחזור לשם עכשיו! טוב, לא לבד, אבל עכשיו.

 

מדברים על עמלות הנבקים ועל עמידה על המקח, זה מצחיק עד כמה אנחנו דומים בכל העולם -

ללכת לשוק בסין זה אומר להתמקח עד כלות הנשמה של אחד הצדדים, ורצוי שזה יהיה הצד המוכר ולא הצד שלי. הרבה פעמים ויתרתי על קניה רק בגלל הטורח להתמקח. המפליא הוא שאמרו לי כי הם לא מתמקחים בינם לבינם, אלא פשוט משלמים, אבל מה הפלא בעצם - המחירים המקומיים מצחיקים למדי אז על מה יש להתמקח?

ביום השני לשהותי כבר הגעתי לשוק כזה, עם הדרכה צמודה -

- להחליט מה אני רוצה לקנות

- לדעת כמה אני מוכנה לשלם על זה

- לא חשוב מה המחיר ההתחלתי, אני אומרת את החצי מהמחיר שלי, ולפחות שווה בקושי ל 10% שלהם

- לעלות רק עד המחיר שרציתי, לא יותר, ומקסימום - להיות מוכנה לוותר על הקניה - יש עוד דוכנים שמוכרים אותו הדבר.

כלומר - לקנות חולצה הולך ככה -

המוכרת - 600, אני - 20, המוכרת עושה פרצוף נדהם ואומרת בקול מאד משכנע - בו-יה - לא יכול להיות... ומורידה מיד ל 300. אני אומרת 22, היא - 250, אני 25.... בסוף החולצה נמכרת ב 40 יואן, וגם זה מופרך למדי. אחרי זמן קצר שוכחים שלא משנה מה המחיר, בכל מקרה זה זול, ומתחילים להתווכח על כל יואן מיותר, לפעמים עד כדי גיחוך.

 

אז אולי ככה צריך לדבר עם הבנקים, החוקים אותם חוקים, האנשים אותם אנשים וסין שולטת

 

 

נכתב על ידי , 21/11/2006 08:29   בקטגוריות סין  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרוח ים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רוח ים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)