אתמול כתבתי את הפוסט עם התקווה. מכיוון שכתבתי את זה לעצמי, אני לא חושבת שמישהו בכלל הבין מה אני רוצה שם, אפילו הזוגי שלי לא בדיוק הצליח להגיע למה שמאחורי המילים. נו, כנראה שאני מתוסבכת עוד יותר ממה שחשבתי. מה שטוב בכל העניין - אני הבנתי, היום אני מאושרת הרבה יותר ממה שהייתי כבר המון זמן, כי רגע ההבנה הזה אתמול היה החלק האחרון של הפאזל שאני מרכיבה כבר שנתיים ויותר.
לדעת שיש שינויים שמגיעים בהבנה של רגע זה דבר אחד, ולחוות את זה הוא דבר שונה לגמרי. כבר היו לי כל מיני שינויים קטנים לאורך התקופה המזעזעת הזו של איבוד עצמי ואחיזה נואשת בזוגי שלי (רואים עליו את סימני הציפורניים שלי), כל פעם כתבתי על הבנה חדשה, אבל היום אני יודעת שזה הדבר האמיתי. מה שאומר שיש עוד הרבה ימים קשים לפני, הרבה עליות ויחד איתן ירידות, אבל המגמה עכשיו עולה, כמו יום טוב בבורסה (ככה אמרו ברדיו).
אתמול התחיל יום עם בכי לא רצוני, הרגשה של מסכנות ואומללות, עוד פעם החלטה שאני לא מוכנה לעבור ימים כאלה, ועוד טישו שהלך (אמר לי זוגי האלוהי שרק אחרי שהכיר את המשפחה שלי הבין למה מייצרים מוצר חסר שימוש כמו טישו) והיום הזה התהפך לידיעה עמוקה של נכונות. לשם שינוי אין היסוסים או חוסר ודאות, יש ודאות, ועכשיו נשאר לי להמשיך את התהליך הזה. אני משערת שבאופן מופלא ימשיכו להתחבר כל הקצוות שנשארו פתוחים, חלקם כבר שזורים יפה בתמונה החדשה. הולכת להתחיל להמשיך לעבוד, הפעם ממקום חדש ואופטימי. אושר גדול.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
