יש לאן לברוח, השלשלאות כובלות אותי לכאן
מסתכלת החוצה ומתרצת את הגשם
מוצאת בקור סיבה להשאר בבית החם
יוצאת לתלות כביסה ברוח חורפית
טוב שיש כביסה, ככה אני יוצאת החוצה
לא מעיזה לצאת אל הטבע שמחכה לי
לא נותנת לי להיות בשקט, לברוח
פוחדת לברוח לשם, פוחדת לפגוש מחשבות
נשארת כאן ביעילות של חוסר, מתוסכלת
רואה איך הדברים חומקים לי בין הידיים
לא מצליחה לתפוס את הרגע הנכון.
יום של מחשבות, הנה אני כותבת עוד פעם
גם זו בריחה בשבילי, בלי מאמץ כמעט.
אם אני לא אוהבת את מה שאני עושה אני יכולה
ללמוד לאהוב ולהמשיך כי זה מה שצריך עכשיו
לברוח ולהגיד שאני לא מסוגלת יותר
לחזור ולהיות אני, בלי עתיד של ממש
אולי סתם להימוג עם מה שנשאר.
אני לא מסוגלת לעשות את מה שידעתי
אני לא מסוגלת לעשות את מה שאני אמורה לדעת היום
אני יודעת לדכא את עצמי באופן מופלא
ולהמשיך הלאה בחיוך.
אל תדאג לי, אני בסדר גמור
אם פה המילים האלו מתקיימות הרי שהן כבר לא בתוכי
לפחות אני מלאת תקווה מהולה בהומור שחור עצמי
תקווה זה טוב, ככה אומרים.
תראה, אני אפילו כותבת שוב
אני חוזרת לעבוד.
הטבע יחכה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
