על הפשרות שאתה צריך לעשות, האכפתיות היתרה שאתה לוקח ללב בכל הקשור לבנים שלי, השינוי שאתה לא מתרגל אליו, השיקוי שקיבלת שנוגע בכל מיני נקודות של פחד, שינוי, וחסר היה להוסיף את הנסיעות הארוכות כל יום, את הצפיפות, את הימים שאין לנו פרטיות...
הסתכלתי על שנינו, נזכרתי בסיבה שהביאה אותנו ליחד ראשוני, בחיבור שהיה לנו מהתחלה, זה שבא ממקום כל-כך נקי ורב עוצמה. הסתכלתי עלינו אתמול וראיתי עוד זוג שמנסה לשמור על שפיות ועל זוגיות בעולם של שגרה וחיים רגילים.
ראיתי איך איבדנו את המקור שלנו, איך הבריחה שלנו מכל מה שמסתמן כרוחני בעליל או כזה שיכול להפגיש אותנו עם אנשים כמונו - הבריחה הזו עלתה לנו ביוקר. הנה התנתקתי מהעולם ששמרתי על חיבור אליו בכוח כה רב כי ידעתי ששם מקור הכוח שלי, שם הכרתי אותך, החזקתי בכל הכוח את הקשר כי ידעתי שזו תמצית החיים שלי, משהו ברוח נכון בשבילי, ואפילו הוא לא יכול היה להפריד אותי משם, למרות שניסה הכל. הנה עכשיו אני נפרדת, הוא ניצח אחרי שעזב את הבית. הכוח שלי נעלם. כמה אירוני. אני מרגישה את היאוש מחלחל בי כשאני חושבת על הנסיונות לחזור, על מה שנעלם, על הנסיונות לשכנע אותך להגיע למפגש כזה או אחר. איבדנו הכל כאן, גם אתה וגם אני, לא עושים כלום. איבדנו את מקור החוזק שלנו, את הרוח שלנו.
אתמול אמרת כמה קשה לך ואני הקשבתי עם דמעות בעיניים, לוקחת את האחריות על המצב ושומעת את ההסברים מתרוצצים לי בראש, הסברים בעיקר לעצמי. שואלת את עצמי איך הגענו לכאן, איך נשאר מכל היופי רק קמצוץ של חיבוק, וכל השאר זה התמודדות על הקיום.
מה אני רוצה?
אני רוצה שהחיים כאן יהיו מתוך שיתוף פעולה, שיחות של כולם עם כולם ולא של כל אחד איתי ואני מגשרת ומחברת
אני רוצה שנצא ונפגוש אנשים, מול אנשים אנחנו פתאום רואים את הטוב שלנו, את הכוח שלנו.
אני רוצה שנעבור על החלומות שוב, נבדוק איפה אנחנו עומדים, שנשים גם את החלומות הישנים שלי במקום, להבטיח את עתידי הכלכלי כי אין לי כלום להשען עליו, את עתיד הבנים שכבר גדלים והנה עוד מעט יבקשו עזרה בלימודים, בנסיעות, בחיים - ואני כאמא רוצה להיות מסוגלת לעזור להם כמו שעזרו לי, רוצה להיות לצידם. זו גם מהות של אמא, לא רק חיבוקים ונישוקים והערות יומיות.
אני רוצה לחיות איתך מתוך האהבה שלנו. נעלמו לי השעות איתך, המחשב נתקע באמצע, הבנים נתקעים באמצע, הלך לאיבוד היחד השקט, נכנסה אובססיה לא ברורה לי. הכסף מוביל אותנו, וכסף זה קטר גרוע.
אני רוצה להיות באהבה והרמוניה של בית. זה מוגזם לבקש?
החלומות שלי אומרים בית ומשפחה, נסיעות לטיולים, לראות את הכלניות בדרום או את השלג בצפון, לפעמים לצאת לחו"ל, קצת עם הבנים וקצת לבד, המון כסף צריך בשביל זה, אבל יותר מכך - המון שלווה, וזו הלכה איבוד לגמרי.
כתבתי כאן עוד המון
אחר כך דיברנו
אחר כך מחקתי את כל השאר.
מה שנשאר כאן משמש תזכורת
מתחייבים לחזור ולהיות מי שאנחנו
לא מי שהמציאות מביאה אותנו להיות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
