כל העולם כולו גשר צר מאד, והעיקר לא לפחד כלל

לחיות על גבול הדיכאון ולדעת את זה

לראות את היגון כובש היום כל חלקה טובה

במבט מהצד זה נראה מגוחך לגמרי.

טוב -

הזוגי שלי חזר כדי להיות איתי והנה הוא במיטה לבד

אני לא מסוגלת לתת לעצמי את הטוב הזה להיות לצידו

אני רוצה לבכות.

רע -

אני רוצה להיות במקום אחר (לברוח לאשראם ולטפל באנשים בפסטיבל המטופש שלהם)

לא להיות אחראית לאף אחד, בעיקר לא לעצמי

ובמקום זה אני מלאת אחריות כאן, מדוכאת מחוסר האחריות שלי.

טוב -

יש לי כוח לצאת מתוך הדיכאון הזה

רע -

אני לא רוצה לצאת מתוך הדיכאון הזה

אני מסתכלת על עצמי וצוחקת מרה

כמה שאני יודעת איפה אני

מלחמת אור בחושך, חושך באור

אפשרות אחת -

להתחבק עם הזוגי עד שכל הרע יאבד את הכוח שלו, לחזור ולהיות מאושרת

(אם יצליח - אושר לשנינו, אם לא - הוא יכול להדבק ממני חלילה)

אפשרות שניה -

לשבת ליד התנור ולקרוא בספר, לשכוח מהמציאות עד יעבור זעם

(ואם לא יעבור?)

אפשרות שלישית -

לבכות

לנשום

להסתכל על האפשרויות ולהחליט מה לעשות

לוותר לעצמי היום על חוסר ההצלחה היחסי

לקוות שמחר יהיה תיקון שיעלה חיוך על פני (תיקונים מצליחים לחייך אותי בלי בעיה)

להרגיש את הרווחה העתידית מציפה אותי כבר עכשיו, למה לחכות למחר אם אפשר להיות מוצפת היום?

להסכים לוותר על הדיכאון הזה

לתת לעצמי עוד פעם אפשרות לחיות.

אפשר אי פעם לוותר על דיכאון?

כשאמצא את התרופה אפיץ אותה בכל העולם.

בינתיים סיסמאות נמאסו עלי - אין בהן כלום,

מוחקת את העולם הרוחני המזוייף שנעשה מקובל כל-כך

ובעיקר את כל האמירות השטחיות שאנשים שולפים מול הדיכאון שלי.

צריך להיות מאד חכם להתמודד עם טיעוני הדיכאון המוחלטים שלי,

אפילו אני לא מסוגלת.

אחיזה נואשת בהגיון הרופף -

זה מזג האויר שעומד להתחלף

זה סידור הכוכבים שנוגע בדיוק בנקודת חוסר השפיות שלי

זה ניקוי רגשי רגיל לחלוטין המתחולל בתדירות קבועה (שעוד לא עמדתי על תדירותה)

זה הטיפול שהזוגי עובר ומשפיע עלי בעקיפין

זה הביוץ

זה החופש שציפיתי ממנו ליותר מדי

זו הידיעה שמחר הבנים חוזרים והעצמאות שלי נשללת יחסית שוב.

הכל הגיוני לחלוטין, אז אין צורך להכנס לפאניקה -

הדיכאון יעבור.

מתישהו.

חג שמח...