בית
לחשוב על כסף זה בעייתי בשבילי, קשה לי לדמיין כסף כמטרה.
לחשוב על בית זה יותר קל, ועל הפינות בבית עוד יותר קל מזה.
אז יש תמונות של בתים מבוץ או כל מיני דברים כאלה, הכי אהבנו את הבית של ההוביט - ככה קרנו לו, שבנוי מגזעי עצים ומכוסה אדמה, ממש משתלב בנוף. אני אוהבת את האמבטיה בחצר, את הפינות האינטימיות בבניה הרכה, את המגע של הטבע בתוך הבית. לחשוב שלא מזמן הייתי מינימליסטית - הכל לבן ורהיטים מודרניים, צבעי יסוד, קוים נקיים - משהו יפני וסגפני, משולב עם נגיעות חמות של כל מיני דברים קטנים. היום אני מקושקשת לדמרי - זה התפתח עם הזמן, גיליתי שצבעוניות מוזרה זה טוב, רציתי לשים מלאך קטן וורוד על כן עם עלים באמצע הבית המסודר להפליא (אף פעם לא העזתי לעשות את זה באמת), והסתפקתי בלשים פרחים מזעזעים מפלסטיק על השולחן בכניסה לבית הישן. היום הם משתלבים כבר עם כל הצבעים שנמצאים בבית הנוכחי, מי שם לב לפלסטיק הזה? רואים את הסגול עם הירוק בתוך הבקבוק הכחול, וזהו.
אז בית הוביט זה טוב, והכי חשוב - חדר שינה עם בידוד אקוסטי כך שנוכל להשתולל בלי שישמעו אותנו ולישון בלי שנשמע אחרים, חדר עבודה בשבילי שיכיל את כל מה שתמיד היה לי בחדר עבודה והיום משוטט בלי מטרה בבית הנוכחי, ולקינוח - ספריה לזוגי שלי עם המון מדפים מלאים ספרים, ועוד יותר כאלה שמחכים להתמלא - הוא טוב בלמלא מדפים בספרים חדשים, עם כורסה הכי נוחה שאפשר, חלון גדול שמשקיף לירוק בחצר (עדיף ליער...) ומרפסת לצאת החוצה כשמתחשק לו לנוח מהקריאה.
בית זה משהו שאפשר לדמיין, ומהדמיון הדרך למציאות קצרה ביותר, עוברת דרך כסף שמצטבר לסכום נוח, ומשם - מתחילים לבנות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
