יותר מדי זמן אני לא פה, עסוקה עם עצמי בעניינים שוליים של חיים.
יש הרבה דברים שכתבתי עליהם בראש, אבל לא הספקתי להניח על נייר או על המסך.
אתמול אמר המאסטר - יצר החיים הוא לא החזק ביותר, אלא יצר העצלנות... משהו לחשוב עליו.
יש לי מחשבות רעות שמנסות להשתלט על המוח ואני נלחמת בגבורה, מנצחת.
"הזמן", אמר הזוגי שלי, "הופך יותר ויותר משוגע. האנשים המבוגרים מתחרפנים, הצעירים מסתדרים עם זה. אני זז הצידה ומחכה עד יעבור זעם. אחרי הסופה נתחיל לאסוף את הניצולים והשורדים, נתחיל חדש משם".
שבוע של אימונים מפרכים, לקחתי פסק זמן קצר לשים טביעת אצבע על המקלדת, סימן חיים ותזכורת לעולם הפרטי שלי שאני עוד כאן. הטיפול משאיר סימנים מוזרים, לא כמו קודם כמובן, נראה לאן זה מוביל. בינתיים סחרחורת, חולשה, מחשבות מציקות, בריאות ירודה ביותר - הדרדרות. לצורך עלייה? ודאי!!!
מזמינה את האור שיזרח בתוכי. כבר זמן.
אמר לי המאסטר שהוא למד שנים אותו הדבר, כאילו דרך במקום, וכשעלה שלב - זינק ועשה הכל תוך שנתיים. זה כנראה נכון גם לגבי, היום אני לומדת הרבה יותר מהר את מה שפעם היה מסובך אפילו לזכור, ואני עדיין לא עולה שלב, נמצאת בראשית דרכי, מחכה להמשך. כנראה שיגיע הרגע של הפריצה, ואז לא צריך לעצור יותר. אני מחכה היום בסבלנות (לשם שינוי מבורך).
עדיין חולמת על כל מיני מקומות בעולם, אני כל הזמן מטיילת ולא מגיעה הביתה. העולם בחלומות צבעוני להפליא, כל לילה ארץ אחרת, אנשים חדשים, רצון להגיע הביתה. אין לי ספק שהמעבר לבית קבע יחזיר אותי לבית גם בחלומות. העולם הלילי הופך לחלק משמעותי בעולם המציאות, לפעמים אני מתבלבלת.
על הזוגי שלי עובר משהו, הוא מקבל טיפולים, הוא משנה את היציבה והכל משתנה בו, אני רואה ותוהה לאן זה מוביל, איזה אדם אכיר עוד מעט? בינתיים שנינו קצת מחורפנים ויש לנו הצדקה. זה לא עושה את החיים יותר קלים.
הבורסה משוגעת, גם אנחנו.
יש משהו בגידול הילדים שלנו, שמעניק לנו לפעמים את האושר הכי גדול בעולם.
הבן שלו התארס, אמרו לו מזל טוב, לשתי שניות הוא זרח מאושר כפי שלא זרח מעולם. והוא אדם מלא כל-כך, מה שהדגיש בפני עוד יותר את המתנה הזו של הענקת חיים מצידנו, והענקת אושר מצידם.
לבת שלו יש יום הולדת בקרוב, היום אנחנו חוגגים לה ונותנים מתנות וארוחה טעימה. ברור שיהיה נפלא!
הבן שלי מסיים את בית הספר. התרגשות גדולה מלווה באירועים מסעירים והתעוררות מופלאה שלו.
עכשיו מתחיל יום, שבוע מאומץ וחוויתי, אני הולכת לי לדרכי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
