כל העולם כולו גשר צר מאד, והעיקר לא לפחד כלל

עד כמה לחשוף כאן?

האם כדאי בכלל לכתוב עכשיו?

מתחילה שיחות עם עצמי במקום להעזר במקום הזה כמו פעם

מה שאומר שיש בעיה תקשורתית בין שנינו

כי אתה היחיד שקורא ומכיר.

לכתוב שיש בעיה? זו התלבטות ראשונה.

מתחילה לחשוב מה תגיד, ותופסת שזו הבעיה הראשונה

אני מתחילה לחשוש מהתגובות שלך, לתכנן מילים.

יכול להיות שהכל בגלל הטיפול שאתה עובר,

אתה רגיש וקצר בתגובות, אתה מתעצבן מהר, נפגע מהר יותר.

אני לא מכירה אותך ככה, יש לי מישהו חדש בבית

אני שמה את עצמי בצד כמה שיכולה, מנסה לא לקחת אישית

אבל הריאקציות שלך נופלות בעיקר על הכשלונות שלי ושל הבנים

מה שמקפיץ אותי ומאתגר עוד יותר מתמיד.

האפשרות היחידה שאני מוכנה לקבל היא שזו תגובה של הטיפול

כי אפשרות כזו אומרת שזה גם יעבור.

אז אני אופטימית,

אתה שקוע בחרא שלך לשם שינוי ואני מנקה מהצדדים.

רוצה את הנקיון שלי - תיקח, לא רוצה - תמשיך להתפלש

עד יעבור זעם.

נזכרתי בעיצה של דני - תהיי מים

אז מעכשיו משתדלת להיות מים, רדודה ושטחית ובלונדינית

מתאמנת (אימונים זה הדרך להצלחה יחסית) בלשתוק כמו מים ולזרום הצידה כשיש סלעים,

לא תמיד מצליחה אז יש השתברויות וקצף

אבל נזכרת אחר כך עוד פעם - זה רק חלק מהערוץ, החלק המגעיל שבו

ואחר כך יש אגם הכי יפה בעולם, עם יער לידו ובית קטן לגור בו.

המקום הכי טוב לחיות בו ביחד.