"בשבילי? אוי, אלוהים. מבחינתי החיים היו מושלמים אם היינו נשארים במיטה כל הזמן. היינו מזדיינים פחות או יותר בלי הפסקה, ויוצאים מהמיטה רק להביא מצרכים, את יודעת, מים ופירות כדי למנוע צפדינה, והליכות למקלחת מדי פעם כדי להתגלח לפני שצוללים בחזרה למיטה. ומדי פעם נוכל להחליף סדינים. וללכת לסרט כדי למנוע פצעי לחץ........"
(אשתו של הנוסע בזמן, אודרי ניפנגר)
הוא אומר שהסופרת העתיקה את זה ממנו, הוא חשב על זה קודם.
נתן לי לקרוא את הספר, וכשהגעתי לפסקה הזו אמרתי לו שאני מבינה למה הוא נהנה מהספר כל-כך. כמובן שהוא הכחיש, אבל בעמקי נפשו אין ספק שהפיסקה הזו חשפה את מה שהוא חושב ואף פעם לא אמר (אולי כי לא שאלתי).
יום שלישי, הבנים לא בבית, יש לנו ערב חופשי אחרי הרבה זמן של חסכים בעניין השקט הביתי.
הוא חזר מהעבודה, הולכים להתקלח, ואז להחליט אם מדיטציה או זיון.
משום מה נראה לי שנפזול לכיוון המיטה לפני שנעשה כל מעשה דרמטי אחר (וזה אחרי ששטפתי אותו שהגיע הזמן למדוט יחד, אולי יצא מזה משהו, אבל הוא תמיד מצליח לגעת במקום הנכון ולהגיד בלי מילים שיש לו סדר עדיפויות משלו).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
