פעם הייתי בהודו
הגעתי לחנות עתיקות וראיתי חרב יפיפיה ויקרה.
הלכתי לשם למחרת והחרב עדיין היתה שם.
חנות מאורכת וחשוכה, המון אבק, המון דברים קטנים ויפים
וגם החרב הזו.
הבן אוסף חרבות, החרב הזו שלו, ככה החלטתי
וביום השלישי נכנסתי וקניתי אותה
אבל כדי להרגיש טוב עם הקניה, הוספתי עליה פסלון קטן של גאנש
עשוי לאפיס לאזולי כחול עמוק עם נצנוצי זהב.
החרב תלוייה כלאחר כבוד בין שאר החרבות של האוסף
(אחרי כמה ימים ראינו חרב ממש דומה לה במוזיאון בעיר אחרת, מי יודע אולי זה באמת עתיק...)
וגאנש האופטימי תמיד נמצא על השולחן שלי, נקי וזוהר וכחול
מזכיר לי לפעמים נשכחות. כמו עכשיו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
