כל העולם כולו גשר צר מאד, והעיקר לא לפחד כלל

נתנה לי רעיון לריפוי עצמי

הבוקר קמתי עם כאב ראש, כנראה שהרעיון היה נכון ומשהו התחיל להתרחש

ביקשתי מזוגי לעזור לי, הוא ישב לידי ואמר את המילים הנכונות

עצמתי עיניים, החזקתי לו את היד, חזרתי למקום שפעם הייתי בו ולא חזרתי ממנו שלמה.

הגעתי לנקודה שעמדתי בה, הלוח העגול מאחורי

אמר שלא בעיה לסובב אותו אלי, אני רק צריכה לחשוב והוא מולי, והנה הלוח מולי.

אבן עם קריסטלים, האנרגיה שלי עליהם, מחכה שאאסוף אותה בחזרה.

רציתי לבכות, רציתי לנשום, הושטתי יד ונגעתי, לספוג את האנרגיה חזרה אלי.

אחר כך נפתח השער, אני עוברת אבל זה לא הזמן לעבור, אז חוזרת

חושבת שאולי כדאי להפנים את הרעיון שלקח שניות לאבד אותי

אחר כך כמה שנים להיות אובדת, ושוב כמה שניות לקבל אותי בחזרה

זה מוזר שכמה שניות מבטלות שנים שלמות, אז צריך להפנים.

העיגול נעלם, הוא בעצם שער אבל לא ממש צריך אותו

העיגול מפריע לעבור למי שלא צריך לעבור, וכנראה שהיא שהובילה אותי אז

נפלה בדרך כי לא היתה צריכה לעבור

ובמקום להגיד לי להמשיך בדרכי ולהפרד יפה

אמרה שאני אשמה בנפילה שלה, שלחה אותי מבלי למסור לי את האמת הפשוטה -

אני יכולה ומוזמנת לעבור בשער, לגלות לי את השער, והיא לא. פשוט כל-כך

אז היא לקחה את האמת שלא ידעתי, יחד עם הלב שלי שנשאר אצלה

ומאז היא מדרדרת בחיים ואני ישנה בהליכה, מחפשת את מה שהלך לאיבוד.

אחר כך המשיך לכאוב לי הראש, הבנתי שאולי היה מגע עם האבן

אז החזרתי את המגע הזה, שהאבן לא תכאיב לי יותר (ולקחתי כדור לעזור לכאב להתפוגג)

אחר כך עמדתי מולה האנרגטית, אמרתי לה להגיד סליחה

אמרתי לה לתת לי את הלב שלי בחדרה

להגיד סליחה שוב, ואני סלחתי לה על טפשותה

ושלחתי אותה לחיים שלה. לפעמים אני חושבת עליה, אבל כבר לא בכעס, גם לא ברחמים

כל אחת מאיתנו למדה את השיעור

היא האנרגטית למדה, אולי פעם היא האמיתית תפנים

בינתיים אני סופרת את מה שהוחזר ובודקת את המלאי -

השבתי לי את האנרגיה שלי, עכשיו שלמה אבל לוקח זמן להפנים את זה

החלפתי עם האבן את מה שהוחלף בנפילה, עכשיו אני אני, האבן - אבן. נפרדנו

וחזר אלי הלב שלי, זה שהרגיש הכל בצביטות ופרפורים על כל התרגשות חדשה

חזרו אלי גם כל המדריכים שלי, לא רוצים להגיד הרבה אבל חזרו וזהו.

אז הנה אני שלמה שוב, מבקשת את השלמה הזו כבר כמה זמן וזה הגיע

עכשיו זו רק ההתחלה, אפשר להמשיך לבדוק לאן לעבור

ברור שזה מעבר של זמן, יותר מדי אני בתוך עניני מעברי הזמן לאחרונה

אז כנראה שזו הכנה למה שהשער אמור לגלות.

לא בטוחה שאני רוצה לעבור שם, אבל הסקרנות בטח תיקח אותי עוד לפני שאחליט

כי שערים פתוחים שמחכים לי זו התחלה של התלהבות

ועכשיו אני כבר לא לבד, הם חזרו, הזוגי שלי איתי, והלב שלי במקום.

לוקחת כמה ימי חופשה (זה אפילו מצטרף לחופשה האמיתית) ובודקת

בזהירות בזהירות - אם זה אמיתי.

תחזיקו לי ידיים שהנה הכל חזר למקום, אני חושבת שכבר הגיע הזמן.

והזוגי שלי אומר -

אמאל'ה!!!!!