חצי שנה אחרי ההתחלה, וכמה חודשים אחרי הפעם השניה הגיעה הפעם השלישית.
הוחלפו הטיפות, מינון נמוך מהתחלה, ונראה לאן זה יוביל.
כל טיפול כזה יוצר זעזוע, הבטיחה לי שהפעם זה זעזוע טוב, אז אני מחכה בחשש מה אבל שומרת על אופטימיות זהירה, מחפשת סימנים להתחלה של תהליך ומקווה לטוב.
מוזר, בכל פעם שנאי מתחילה לכתוב כאן מגיע מישהו ומפריע לרצף הכתיבה.
זה חוזר על עצמו כבר הרבה זמן, אני כובת הרבה תהחלות, מפסיקה, וכשחוזרת - לא זוכרת מה התכוונתי לכתוב ולכן מוחקת הכל.
הנה זה קרה שוב, אז השארתי את ההתחלה, שומרת, ואחר כך יהיה משהו חדש.
כשאני אומרת שאני רוצה שקט, לזה אני מתכוונת - לרצף מחשבה שלא נקטע בגלל ענייני שגרה. אולי עם הזמן המחשבה תתחזק מספיק כדי לא להקטע בכל פעם, גם זה פתרון טוב.
בינתיים זהו.
קצת אחרי מה שכתבתי -
לא יודעת, אולי אפשר להאשים את הטיפול הזה, אבל כל מה שהשגתי בכיוון של שוויון נפש מול תהפוכות הבורסה נדמה כנעלם לחלוטין היום. נכון, יום יורד בצורה פראית ויש הצדקה לפאניקה קלה, אבל לא מוכנה להגיב ככה.
אני לא אוהבת טיפולים כאלה, נמאס להרגיש שנמאס.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
