כל העולם כולו גשר צר מאד, והעיקר לא לפחד כלל

למצוא בית בתקופה מטורפת

זה לא יאמן מה שקורה כאן. הגעתי למצב שאני מוכנה לחתום על שכירות אפילו בלי לראות את הבית. אפשר לראות את החיפוש אחר בית כהרפתקה נחמדה, לטייל בין הבתים המוצעים לבחור את זה שהכי טוב לנו. המצב הנוכחי הוא שכמעט ואין בתים מוצעים להשכרה, אלו שיש חלקם יופי ואז נחטפים עוד לפני שראינו אותם, או שרוצים עליהם מחירים מטורפים, וחלקם לא משהו ואז גם לנו זה לא הכי מתאים. היום עוד פגישה עם המתווכת כדי לראות בית של כמה חדרים על 3 קומות... שכר הדירה נמוך מהרגיל ואני יכולה לשער למה, אז נראה עוד בית אחד.

להיות בבורסה כשהיא מתעקשת לרדת, למצוא את המעט שעולה ולרכב עליו

אף אחד לא יודע מה הולך להיות, רעידת אדמה זה מושג קל למה שקורה עכשיו. אני יוצאת מהכל, את ההפסדים אקזז עם מס הכנסה אז יהיו על זה אפילו כמה החזרים, ומחפשת איפה המעט שעולה כדי להמשיך בדרך הזו עם תקווה. לעבוד בבורסה של חו"ל יכול להיות יותר בטוח. כשלמדתי נתנו לי דוגמה של מישהו שעשה מליונים תוך שנתיים. שכחו כמובן לספר על המליונים שנשארו עם מעט מדי כסף כדי להמשיך. הכל נראה טוב בסיפורים, המציאות קשה ומעצבנת.

לעשות אירוע משפחתי ולהצליח בגדול

היה נפלא, אני פשוט טובה בדברים האלה. כולם היו מאושרים ומרוצים, הסרט היה נפלא, המון מחמאות.

למה אני לא מצליחה לעבוד ככה בחיים האמיתיים אלא רק בדברים השוליים שלהם?

לחיות בידיעה שהעבודה של הזוגי הפכה להיות זמנית אחרי 12 שנות יציבות

מישהו אמר לו שרצו לפטר אותו אבל דחו את זה. מאותו רגע הדבר היחיד היציב בחיים שלנו התערער. אני מניחה שיש כוונה בכל החיים האלה שלנו שמביאה את חוסר היציבות לקיצוניות מוחלטת שכזו, אבל נראה לי שיש גבול לגחמות היקום והוא קצת עבר אותו. נמאס ככה! החיים סובבים סביב הכסף במקום להיות סביב החיים. מי שיש לו לא יכול להבין את זה, ומי שאין לו יכול רק להנהן בהסכמה ולהמשיך הלאה. נמאס לי לחיות בצורה כזו, שתמיד יש מה שמעיב על החיים. הגיע הזמן שיהיו לי חיים שיש בהם טוב מהבסיס החומרי שלהם ועד החלק הרוחני הגבוה. כשזה יהיה כל-כך הרבה אנשים יהיו מהטוב הזה, אז למה הכל מתעכב? נמאס!!!!!!!!

הזוגי שלי בלחץ, הכל מתחיל לכאוב לו. למצוא עבודה בגיל מבוגר זה לא משהו של לעשות, ולמצוא את עצמך עם הסיכוי להיות מפוטר ממקום שאתה טוב בו אבל המנהל חושב שכל אנשי המקצוע שלך מיותרים - מנהל כזה מיותר בחיים. בינתיים הוא שלח קורות חיים לכמה כיוונים, נראה מה הלאה.

לעודד, לדחוף, לעזור, לתמוך, להזיז, כל דבר אחר שיעזור לבכור לצאת לחיים בשמחה

הוא תקוע בבית. נמאס מכל זה, לא טוב לו אבל יותר מדי נוח מכדי שיזיז את עצמו. בינתיים אני מממנת טיפולים והוא ממשיך להסתובב במקום. אני יותר מדי מבינה אותו כי אני בעצמי תקועה, וההבנה הזו דופקת את שנינו. מגייסת את כל הכוח שלי כדי לבעוט לו בתחת.

להמשיך בשגרה ולמצוא שלווה בתוך הסערה הזו

לנשום עמוק, לשחרר את הבטן ולתת לה לקבל את הנשימות האלה, לזכור שהכל כקליפת השום בתוך מהלך החיים היקומי, אני כלום בתוך המקום הזה אז עדיף להנות מכל רגע.

לשים הוראות בבורסה ולהנות מזה שעוד מעט אני לא בעין הסערה אלא מסתכלת מבחוץ, לנקות את הבית ואז להרגיש טוב שהוא נקי, לגהץ את הבגדים ולהנות מהאדים שעולים ומרככים את האויר, לדעת שנעבור בית ויהיה יותר נוח ונעים. בבית הבא יש חדר עבודה שמחכה רק לי, לשים בו את הדברים שלי ולהתחיל לעשות כסף בריכוז מוחלט, והבן עוד מעט יוצא מכאן, להנות מכל רגע איתו כי תוך זמן קצר הוא מוצא את עצמו ומוציא את עצמו לחיים.

שוב לנשום כי שכחתי, ולדעת שהרגע הזה יעבור, מתישהו יהיה יותר טוב.