לרצות את הצד השני
לרצות את העולם
אני חיה בשביל לרצות את העולם
אני מנסה להיות בסדר כלפי מה שלפי דעתי העולם מבקש
וכשאני במבוכה אני נעשית חולה או עייפה או כל בריחה אחרת
אני לא יודעת מה העולם רוצה ממני לאחרונה
אני מפספסת עם הבקשות שלי, עם התפילות שלי
משהו ניתק בתקשורת שלי עם העולם
משהו לא מצליח להתחבר מחדש.
האם אני חיה את החיים שלי?
האם החיים האלו זה כל מה שאני מסוגלת לעשות בשבילי?
מה אני רוצה להיות בעצם?
מה רשימת המשאלות שלי?
עד כמה הצלחתי ברשימה הקודמת? (לא משהו, תלוי איך מסתכלים על זה)
איך אני רואה את עצמי בתוך החיים?
בינתיים אני מזדקנת, מאבדת כוח, מאבדת כסף, מאבדת את עצמי
לא יודעת איך לצאת מזה
לא יודעת בעצם ממה לצאת
אולי מבחוץ זה נראה פשוט וקל
אבל מכאן אני במבוכה שלמה.
האם אלו החיים שלי או של מישהו שחי אותם בשבילי?
ואם שלי, האם זה מה שאני רוצה לעצמי?
המקום הזה שעברנו אליו הוא מקום כפוי, זמני, לא מרגישה שייכת
אני כאן מכוח המציאות, נסחפת לדברים בלי יכולת שליטה. האם פה רציתי לחיות?
זוכרת מה חשבתי בהתחלה, זוכרת איך הכל השתנה, חשבתי שאהיה לבד עם הבנים שלי, כל התוכניות היו שונות, והנה אני עם הזוגי שלי, משהו לעצמי עם כל-כך הרבה נקיפות מצפון. מהתחלה הרגשתי שלא מגיע לי האושר הזה, כי הוא בא על חשבון אנשים אחרים. כאילו אני צריכה לסבול כדי שתהיה לי זכות קיום. אני נוגעת במשהו יסודי בתפיסת החיים הפולנית שלי, אני חייבת לסבול כי רק אז מותר לי לחיות. ועכשיו אני לא סובלת, אז אני עושה רע לעצמי כדי לחיות עם הצדקה. כאילו לא מגיע לי שיהיה לי טוב. חשוב מאיפה זה בא? יותר חשוב להוציא לי את זה מהראש.
מגיע לי לחיות טוב, מגיע לי להצליח
המושג "מגיע לי" מרגיש לי כמו פשע
איך זה יכול להיות שמגיע לי משהו?
אני רוצה לחיות כשטוב לי. האם זה אפשרי? לחיות רק כשטוב, בלי ספירות מלאי, בלי חשבונות, רק שיהיה לי טוב. למה אני עוצרת את עצמי מלעשות לעצמי טוב? יש לי זמן, יש לי מקום, יש לי אהבה, אבל אין לי את עצמי, אני לא אוהבת אותי מספיק כדי לעשות לי טוב. אני יודעת את כל זה ולא מצליחה להתחזק מעבר לשפל הנוראי שאני נמצאת בו.
אני אוהבת את עצמי מספיק כדי ללכת ולנוח עכשיו, אני אוהבת את עצמי מספיק כדי להחליט על עצמי בלי נקיפות מצפון, אני יודעת לסרב לדברים שעושים לי טוב, אבל לא יודעת לסרב למה שרע.
מה אני רוצה?
מאיפה לי לדעת מה אני רוצה, כל-כך הרבה זמן לא רציתי משהו לעצמי בלי שתהיה לזה תמורה במקום אחר. תמיד היה החשבון הזה שאם אני רוצה משהו לעצמי אז חייב להיות קודם משהו לאחרים, קודם כל אני חייבת לשלם. אני רוצה להתחיל לחיות את החיים שלי לעצמי, לתת לי חיים, להרגיש איך החיים מתחילים לפכות בי.
אני רוצה שיהיו לי חלומות קטנים כאלה לעבור ביניהם מאחד לשני, להגשים אחד ולהמציא אחר, לצחוק כל הדרך מהגשמה להגשמה. אני יכולה שיהיו לי, בלי שום פיתוי לאף אחד אחר, מותר לי הטוב הזה ואני לא יודעת איך לקחת אותו.
ואולי הוא כבר כאן ואני פשוט לא יודעת להרגיש שטוב לי?
הכל כבה ומת בתחום הזה, אני מרגישה רק כשרע, אני רועדת כשיש אפילו טיפה של מתח, טיפה של דאגה, ואני משותקת כשיש אהבה סביבי. אני לא מצליחה להרגיש את מה שטוב, אז איך אני יכולה לעשות טוב לעצמי?
ואולי אני מרגישה אבל לא יודעת לזהות? ואלי כבר התחלתי להרגיש אבל אני משותקת מכדי להודות בזה?
אני חולה, המוח שלי חולה, אני עייפה מהעייפות, אני עייפה מהחיים האלה, אני רוצה חיים חדשים.
יש לי הזדמנות ליצור לעצמי חיים חדשים, עכשיו זו ממש התחלה חדשה, אז למה אני חולה פתאום?
איזה חיים חדשים?
חיים בלי פחד משתק
להגיד בלי בושה - אני בשפל התחתיות, אני צריכה עזרה, תנו לי יד, אני לא הכי מושלמת בעולם, אני אפילו לא מתקרבת לזה. אני שבורה ורצוצה, אני חסרת כוח, אני מסכנה ואומללה, אני מבקשת עזרה. זה יכול לעזור? שכולם ידעו שאני לא מושלמת? כאילו אכפת להם. לי אכפת, אני רוצה תמיד להיות בסדר, אני לא רוצה להפריע, אני לא רוצה להתבלט, אני כן רוצה לבלוט, אני רוצה להצליח, אני רוצה להנות ממה שאני עושה, אני לא רוצה לפחד.
אני רוצה לאהוב ולהרגיש את האהבה זורמת בי, אני רוצה שקט
שקט
שקט
אני רוצה להיות יחד איתו שלי שום דבר שצריך לעשות
אני רוצה רק לנוח, בלי תוכניות של אחרים, רק התוכניות שלי.
הוא נותן לי את זה לעפמים, אני לא ודעת לקחת, אז אולי הגיע הזמן להיות אני, לתכנן את התוכניות שלי, לדעת לקחת אותן, לשים בצד תוכניות אחרות, להגיד שזה מה שאני רוצה עכשיו וזהו. לא רוצה להיות צריכה לשם שינוי, ואם צריך - שמישהו אחר יעשה את זה, אני רוצה לנוח (ומרגישה רגשות אשמה איומים כשאני כותבת את זה). המחלה הזו נותנת לי הזדמנות לנוח, ואני צריכה לנסוע ללמד. אני לא רוצה אבל התחייבתי, אני רוצה חיים בלי חובות, לפחות לזמן קצר. כמו בתוך בועה. למשוגעים יש את זה. אני רוצה להשתגע? אני מחפשת לגיטימיזציה לעשות שום דבר, עד שאוכל לצאת מתוך השום דבר הזה עם כוחות מחודשים ולהתחיל לעשות אותי. אני מחפשת את השקט הזה של כלום כדי למצוא מעבר לו את כל מה שאני באמת אבל היום לא מצליחה לראות.
אני כותבת יותר מדי, הולכת לנוח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
