כל העולם כולו גשר צר מאד, והעיקר לא לפחד כלל

יש לי את זה. בטח שיש לי את זה, אני נהנית מסקס. אוי לבושה, איך קיבוצניקית תמה וברה כמוני מוכנה להצהיר על עצמה כעל חולת מין שפויה? אבל מה, מאז שאני זוכרת את עצמי ישבתי ואוננתי בכל מקום שיכולתי להתחבא בו. שמעתי סיפורים הפוכים למרבה המזל - שאומרים על אוננות שהיא דבר רע, אבל זה לא נכון. אני הלכתי על הלא נכון. מזל שנולדתי לתוך שנות ה 60, ילדי הפרחים, make love not war, ואני עשיתי אהבה, בעיקר עם עצמי.

איפה היתה בעיה? המשפחה שנולדתי אליה - אבא שלי זיין מהצד כשאמא שלי ידעה, למרבה המוזרות הם היו מאוהבים, הוא תמיד סיפר לה, אמר שהוא אוהב אותה אבל הוא לא יכול להתאפק. אני מניחה שיש כאן שני גורמים קובעים - היא כנראה ממש אהבה אותו עם כל הכריזמה שלו, והוא נהרג כשהייתי קטנה אז הסיפורים התעדנו עם השנים (כי תמיד יכול להיות שהם רבו על זה, אבל האבל שלה טרי עד היום, האהבה עוד שם). אז אבא שלי השאיר ריח קלוש של תשוקה וגנטיקה מעולה בתוכי, אבל אמא שלי באה מבית שמרן וביישן, לא מדברים על "זה", לא מתחבקים בחברה, מסמיקים כל פעם שמישהו מספר בדיחה גסה... אז מה נשאר לי? לקרוא את "בול", את כל החוברות האסורות ההן, לשמוע סיפורים מהצד ולעשות כאילו אני לא שומעת, לקרוא ספרים כמו "אילונה" (נדמה לי שזה שם הספר) - אחלה ספר מיני במסווה של ספר רציני ובוגר, לפנטז על טרזן - הגבר האולטימטיבי, ולאונן במרץ.

גברים לא ממש הצליחו לחדור לתחום הפרטי שלי, אני חיפשתי את זה שאיתו סקס יהיה משהו לא מהעולם הזה, וכשפגשתי את ההוא שהתחתנתי איתו בסוף, זה היה כי שמעתי עליו המון שמועות שרמזו על יכולתו המינית הבלתי נדלית. בכל מקרה - נשים פשוט הסתחררו סביבו, וחשבתי שיש לזה סיבה מעשית.

נו, בסוף התחתנו, חיינו יחד יותר מדי שנים, והסקס היה אכזבה אחת גדולה. לקח לי זמן להבין שהוא שמרן יותר מאמא שלי, ואז כבר היית בתוך מלכודת האהבה/אלימות שנכנסתי אליה בלי לדעת. הסקס הדרדר למצב מינימלי של פעם בחודש, עם כל מיני האשמות ושטויות, ואני למדתי להשתיק את עצמי, לאונן לפעמים כשהייתי לבד, להזדיין בלי לגמור כי הוא גמר מהר מדי, לאונן אחרי הזיון בלי שיראה. אה, איך שכחתי - הוא הזדעזע מזה שאני מאוננת!!! אז כל הקטע של להזדיין עם נגיעות אישיות הלך. היו עוד המון עכבות איתי, אני מניחה שעם אחרות הוא היה יותר מוצלח (חלק מהשיטה) אבל מה שחשוב - אני השתקתי את הצורך הפנימי המיני שלי כמעט עד לאפס.

היו לי המון מחזרים במהלך השנים אבל אני נאמנה לאיש שלי, לא הפניתי מבט. אם הייתי יודעת שהוא בוגד בי, אני מניחה שלא הייתי מתאפקת. לפחות זה סיפק דמויות גבריות לפנטזיות כשכבר כן שכבנו. יום אחד פגשתי את הגבר שלי, הוא התחיל להכנס לי לפנטזיות, התחלתי לשמוע כל מיני שמועות על תשוקתו האדירה, אבל הוא לא הפנה את התשוקה אלי, היינו חברים ממש טובים. ההיכרות איתו הזכירה לי שפעם הייתי יצור מיני קצת יותר, וזה גרם לי להתעורר ולחפש את המיניות עם ההוא שהייתי נשואה לו. כנראה שזה גרם לשינוי די דרמטי, כי אחרי זמן התגרשנו... שבוע אחרי שההוא עזב את הבית נפגשתי עם מושא הפנטזיות שלי.

אח, אח... מה להגיד, לקח לי זמן להודות שיש בי נטיות מיניות מוגברות מהרגיל (איזה לקח זמן, עד היום אני לא מודה!!! אני תמימה וברה כתמיד, צנועה וחסודה) ולקח זמן להבין שאפשר לשחרר את כל המעצורים ששמתי עם השנים, את המחסומים שאפשרו לי להמשיך בלי סקס לאורך שבועות, את הביישנות שאפפה אותי כשאוננתי, הגבר שלי אוהב שאני מאוננת יחד עם הזין שלו, איזה כיף. לקח לי זמן להכל, והיום אני לא יכולה להבין איך חייתי פעם בלי הסקס הזה.

מה שהכי מוזר לי - המחשבה שינתה כיוון, היום נראה לי שכולם מזדיינים בלי הכרה, אני מתקשה לקבל את העובדה שרוב האנשים חיים כמו שחייתי עם הבעל ההוא, עם סקס מהיר כדי לגמור עניין, עם סיפוקים קלושים של גוף, עם צורך "לעשות את זה" כדי לסמן עוד V ביומן ולהמשיך לשבוע הבא. משום מה נדמה לי שאם אני מצאתי את הסקס שוב, הרי שכולם היו שם ורק אני פספסתי.

 אתמול הוא אמר לי שכרגיל אני חיה בעולם לא מציאותי, שאחת כמוני יכולה להתייבש שם בחוץ, כי למצוא מישהו כמוהו זה נס יחסית להיצע הגברי בגילו, או הגברי בכלל. אמר לי שאני סקס מניאקית ממש כמוהו, ואני - לא נעים לי אבל אני נוטה להסכים - אין מצב לסרב לסקס אלא אם אני ממש חולה או עייפה בטירוף, מחזיקה לו את הזין בלילה ומכריחה אותו (המסכן) לזיין כשהוא כבר ישן, אין מצב שאני לא גומרת איתו, כבר שכחתי מה זה לעשות סקס ולא לגמור. אני פשוט אוהבת את זה, נותנת לגוף שלי להתענג כמו שלא התענג מעולם.

מה משמח אותי? -

שזה עדיין לא מובן מאליו בשבילי, אני עדיין מלאת פליאה על העונג רק לגעת בו, ונאנחת כל פעם שהוא מחדיר את הזין שלו פנימה. תחושת השלמות הזו לא היתה בי אף פעם, אני מתחילה להתרגל לרעיון שתחושת שלמות ניתנת להשגה עם מישהו אחר ולא רק עם עצמי, שאני מחוברת למישהו הזה ומרשה לו להיות חלק מחיי, פשוט כי הגוף אומר לנו את האמת - שני אנשים שאוהבים סקס יותר מהנורמאלי, מאפשרים לסקס הזה להתקיים, ומוכנים להודות שאי אפשר בלי זה.

אח, מתחיל לעמוד לי. זהו.

רציתי לכתוב את זה כבר לפני שנה, והנה יצא. איזו הקלה.