השאלה הנצחית - אצל מי אתם בסדר?
אז השנה היו אצלנו. היה מצחיק, וזה המצב הכי טוב שיכול להיות בסדר פסח.
הכנתי אוכל, חשבתי שלא מספיק כי אח שלו ידוע בגרגרנותו, יחד עם האישה שלא נופלת מנו ביכולת, אבל הם איכזבו ונשאר המון אוכל לימים הקרובים. ברגע האחרון הגיע חבר של הבנים שהוריו בחו"ל, ועוד אחיין שהחליט להיות איתנו.
היה מצחיק כי הזוגי שלי אדם מצחיק, להוסיף אליו את אחיו ואת אבא שלו ששונים ממנו אבל כנראה שומרים על חוש הומור במידה גדולה - יוצא שצחקנו המון, ולמרות שהקראנו את ההגדה ממש כמו שצריך - עבר מהר מהצפוי והגענו לאוכל בלי להתעכב יותר מדי. הסוד - שרים רק שני שירים ולא עשרים (אם אחותי היתה פה היה הרבה יותר מייגע, כי היא מכירה את כל השירים וגם אוהבת לשיר אותם).
היו שלושה ילדים קטנים שהוסיפו נופך תזזיתי לאירוע. כמובן שהיה גם בכי של זה שלא מצא את האפיקומן, תיאבון לא היה להם אבל מרץ בלתי נדלה הזיז אותם במעלה ומורד המדרגות כמעט כל הערב. הם "קצת" חסרי גבולות, ומזל שפה הם לא מרגישים יותר מדי בבית... דקה אחרי שהלכו כולם נאנחו ברווחה, הגדול (אחרי יום עבודה רווי משפחות וילדים צווחניים) אמר שהיה קרוב מאד לקשור אותם, האמצעי (שכל השבוע העביר קייטנה לילדים בגיל דומה) הוסיף כמה תיאורים אלימים קצת יותר, והצעיר הפעם רגוע (כבר לא מדריך בתנועה, אין לו טראומות). הם באמת התרוצצו קצת מעל המקובל, אבל הם בנים, בית זר, ההורים שלהם לא דאגו להם למשחקים או ספרים או כל פעילות אחרת, שום דבר לא נשבר/נשפך/נקרע... לדעתי הם היו ממש בסדר יחסית למצב.
נשאר אוכל, לא יותר מדי אבל מספיק כדי שלא תהיה עבודה ליום החג, ואפילו נשאר עוד יותר גם להיום (לסנדויצ'ים של הצעיר שיצא לשלושה ימי טיול).
את שלב המתנות עברנו הפעם בצורה שונה. אני התברברתי בקניות, לא יודעת למה לא הצליח לי, אבל הגדול הציל אותי. הוא בתל-אביב, יש לו חוש קניות נפלא, הוא קמצן ולכן לא מבזבז יותר מדי, והסכים (הציע) לשוטט בסביבה ולרכוש את המתנות לפי ההוראות שלי. השלב הכי קריטי היה לוותר על הבגדים ולהסכים שכל מה שהוא קונה מהווה מחווה של חג, לא חייבים ללבוש משהו חדש. בהחלט שינוי דרמטי בשבילי (זר לא יבין זאת). בכל זאת - קנה לעצמו ולצעיר חולצות מדהימות, לזוגי שהתעקש שהוא לא רוצה בגדים החלטנו על בובה שהגדול סיפר בביקור הקודם שלו - זו שמחייכת ומניעה את הראש מצד לצד בסוטוליות אופטימית, ולאמצעי חיפש ומצא בסופו של דבר את התיק שהוא צריך (ביום הראשון לא מצא ואני כבר התיישבתי לתפור לו אחד כזה, אבל למרבה הרווחה - מצא!). בשבילי שיפרתי את אחת החולצות שמצאתי, הפכה להיות להיט קצת שקוף אבל חגיגית לגמרי. הזוגי שלי הביא לי ספרים שביקשתי, כתב ברכה מדהימה - מלך הברכות האיש הזה, אני אוהבת אותו.
והיום? אני נחה קצת, אתמול שוב היה כאב ראש, נמאס לי מהקטע הזה! חברה שלי באה לישון כאן אחרי הסדר המשפחתי שלה, ובבוקר עשתה לי טיפול שהועיל במידה קיצונית - הלכתי לישון וקמתי כמעט כמו חדשה, והיום אני נהנית מצואר פחות תפוס וקצת תחושת חופש לנוח מההיסטריה החגיגית הזו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
