הוא בסלון עושה מדיטציה והמוזיקה ההודית ברקע.
אותי מוזקה כזו מקפיצה, אז אני מתנועעת לי על הכסא בעדינות (שלא להגזים עם הצואר) ונהנית מזה שהוא נהנה מהמוזיקה הזו. הוא בכלל אוהב רוק, כשהכרנו היה בזמן הבלוז שלו אז היה המון בלוז. את כל הדיסקים של המדיטציה אסף לפני שעברנו להיות יחד, ויש לו אוסף שחבל על הזמן. איש רבגוני ביותר.
את הדיסק הזה אני כל פעם שומעת ואומרת לעצמי ששווה לרקוד אותו כשהבית ריק ואף אחד לא מפריע להשתולל, אבל אחר כך אני שוכחת. טוב שהוא עייף כל-כך (התעורר לא טוב הבוקר) וביקש לנוח בסלון עם מוזיקה שכזו.
נזכרת בזמנים הטובים שהיו בהודו, רק חסר לפתוח את האלבום ולהזיל דמעה של געגוע. יש כל-כך הרבה תוכניות של חו"ל לשנינו והודו לא ממש על הפרק. לבד זה לא כיף, וכל מה שאני מבקשת זה זמן ובריאות לחוות את מה שאני חושבת שיכול להיות נחמד בהודו.
מחר עוברים לתזונה יותר מוקפדת בכיוון הבריאותי. לא ממש קשה כי הבית מאורגן ככה כבר שנים, רק להוריד את הקפה (קשה, קשה מאד לפעמים) ולהפסיק לאכול עד שבע בערב (קל ביותר אחרי כמה ימים של הסתגלות). אולי אם אכין לו אכנס בעצמי לסדר הזה, הרי הקיץ מגיע ובאמת הגיע הזמן לעבור לשגרת קיץ על כל המשתמע מכך, כולל פירות בבוקר ובלי קפה.
מה שנשאר זה להכין כמה דברים מהרשימה ולשמור שתמיד יהיה אוכל בבית!
מחר נוסעת לצעוק על סלקום ולקבל עיסקה נורמאלית
מחר יוצא החוק שאומר שחברות הסלולר לא יכולות להכריח אותי לחתום איתם על חוזה חדש של 3 שנים.
חיכיתי לזה.
מחר גם לוקחת את התוצאות של צפיפות העצם
ומה עוד יש לעשות? היתה לי רשימה ארוכה למקום ההוא שלפעמים אני צריכה לנסוע אליו, אבל הנה נשכחו הדברים.
אני צריכה לקחת את הצעיר לרופא שישנה לו את התרופות שלו, אבל אני דוחה את זה כל הזמן. אולי אחרי החופש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
