אתמול אחר הצהרים כאב לי הראש. שוב... (אחר כך עבר, בלי כדורים!!!). שכבתי לנוח, עשיתי לי טיפול אינטנסיבי ביותר, ונרדמתי. חלמתי חלומות על ראיה (הכאב היה מאחורי העיניים). אני ליד אמא שלי והעולם חלקו מטושטש וחלקו ברור, אני אומרת לה ששכחתי את המשקפיים בתיק, למרות שאני יודעת שאני פשוט לא רואה טוב ואולי יש בעיה יותר חמורה. אחר כך אני הולכת לכיוון תחנת רכבת. נכנסת לתחנה שיש בה גם מזרקות של מים, המזרקות בדיוק פועלות ועולה מחסום המגן מטיפות טועות כשהרכבת עוברת (שלא יהיה מגע בין המים לרכבת) וכך אני יודעת שהרכבת כבר מגיעה. יש מדרגות נעות למטה ואני רואה אותן מטושטש, מבקשת ממישהו שם לעזור לי. הוא עומד לידי ואנחנו יורדים למטה. מגיעים לרציף ויש גשר לעבור מעל המים, אני רואה את המים אבל לא רואה בכלל את הגשר, הוא שקוף בשבילי. אני יודעת שהוא שם ומבקשת שהאיש הזה יעביר אותי, הוא אומר בפליאה שהגשר כאן, ואני עונה שאני יודעת אבל לא רואה אותו. הוא מושיט לי יד ומעביר אותי את הגשר. אנחנו עולים לקרון, הרכבת מתחילה לנסוע ואני עומדת. הוא שואל אם מצאתי את הדמות שמחפשים ואני פותחת את הארנק ומתחילה לבדוק את דמויות הכפתור שיש לי בתוכו. עם כל הטילטולים והראיה הקלושה אני מתקשה להוציא את ה"כפתורי דמות" האלה מהארנק, ולכן נזהרת ומזיזה אותן עד לרוכסן, שיחליקו בזהירות החוצה. מוצאת דמות אחת קטנה, שניה, זה לא מה שמחפשים, ואז מוציאה דמות קטנה מושלמת שאומרת לי שמצאתי אותה כבר קודם, רק שהיא נעלמה בתוך הארנק. האיש אומר לי שהנה מצאתי אותה.
כל הסמלים ברורים, אולי באמת הגיע הזמן. החלום היה מלא בתחושת מאמץ לראות ולהמשיך למרות המכשולים, ובסוף היתה שמחה. עברתי את הגשר עם עזרה, מצאתי את עצמי, אני יכולה לראות גם אם זה מטושטש, ואני יכולה להמשיך עכשיו. אופטימיות?
במהלך הטיפול היתה לי שיחה עם עצמי או עם מישהו עלום (הזוגי שלי אמר שאלו 12 השליחים ואני הסכמתי בצחוק של מבוכה). שאלו אם אני באמת רוצה לשמוע הכל ולהתחבר, ועניתי שכן. אמרו שיגישו את הבקשה שלי לדיון ויחזרו עם תשובה מאוחר יותר. בינתיים אני מחכה (כותבת את זה והעורף לוחץ לי).
אחר כך בא הזוגי שלי והתחלתי לספר לו את כל הסיפורים האלו, ובאמצע - שיחת טלפון.
לפני שנה שלחתי קורות חיים למקום מסויים, הם לא קראו לי לפגישה אפילו. אתמול התקשר, מי שמצאו הבריזה להם לפני פסח, ועכשיו הוא זקוק לכל מי שיכול לבוא ולהציל. נו, גם זו אפשרות לעבודה, אז אמרתי שאבוא בשמחה לפגוש אותו ולקבוע להמשך.
עכשיו מבררת כמה כסף לבקש תמורת שירותי ההצלה שלי, ובודקת איזה ימים אני חייבת לשמור פנויים עקב התחייבויות קודמות. הנה אני מתחילה לדבר עסקים, איזה כיף! מקווה שהציפייה למשהו קבוע הסתיימה, ושהכל מכוון לטוב.