רגע, זה רעיון טוב למצוא את השחרור הזה של הבנה שזכייה זה הדבר הכי נכון עכשיו. משהו לחשוב עליו הבוקר. נראה לי שהמחשבה המובילה אצלי היא - למי אוכל לעזור עם הכסף הזה. אז יש את האנשים מסביב, ברור שתמיד טוב לעזור לאחרים, ויש אותי שעם יציבות כלכלית אוכל לעשות את מה שאני טובה בו, בלי לכבול את עצמי בעוצמת הקשיים הכלכליים שנמצאים כאן כרגע. אז מה יש לי בזה?
זכייה תעשה אותי חופשיה, תתן לי אפשרות להעניק לאחרים את מה שאני יכולה להעניק, מה שאני מתחילה לארגן עכשיו. ככל שאתארגן על עצמי יותר מהר כך אוכל להתחיל להפיץ את הטוב, ואז יהיה הכי נכון להסיר את המכשלה הכלכלית ממני. רעיון נפלא, אם את שואלת אותי.
מה נשאר? לעשות כדי לקבל
מה לעשות? להתארגן על עצמי לפי סדר העבודה המוכנן (קלושות אבל נגיד)
לתת לכיוון שממנו אני רוצה לקבל. הנה נתתי בשבוע האחרון הרבה צבע ויצירתיות כמעט בחינם לאנשים שחיפשו החצנה של כישוריהם, אז זה בהחלט כיוון טוב לקבל חזרה, החצנה של כישורי. בעצם זה כבר מתחיל לחזור אלי - זה יכול להיות רק עיצוב האתר עם עזרה כמו שאתמול כבר קיבלתי (היקום הזה עובד מהר מהצפוי, הנה נתנה לי את כישוריה בחינם כדי שאוכל לקדם את האתר) וזה יכול להמשיך הלאה. נראה מה היקום מכין לי.
לפי חוקי הקארמה נתינה חוזרת באותה צורה, הייתי אומרת שפייס זה קודם כל לתת, לתרום לקהילה בדרך עקיפה, סכומים קטנים כל פעם אבל בסוף זה מצטבר לסכום די גדול. תרומה קהילתית זה טוב. בעצם עד היום נתתי בלי אמונה שזה יכול להחזיר לי תרומה, וכשאני עכשיו מתבוננת בעצמי אני מגלה שנתתי כל הזמן אבל חשבתי על תמורה חוזרת, אז היום אני מתחילה לתת רק מתוך הרצון שזה יבנה עוד מקומות שיש עליהם את סיסמת מפעל הפייס (הרי רק בזכותם יש אולם ספורט בבית הספר שלנו). מנסיון אישי - בלי הכסף שלהם לא היה המבנה הזה, ועכשיו אני קולטת שבעצם אני תורמת להקמת מבנים קהילתיים. יפה, אז זו התרומה השבועית שלי, ואם יש החזר - כמה נפלא, אם לא - זו תרומה שניתנת באהבה רבה. חיפשנו למי לתרום ולא שמנו לב שנאחנו תורמים כבר הרבה זמן לקהילה. כל הכבוד לנו!
טוב, נחמד. חוזרת לעבודה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
