משהו שנמנעתי ממנו והייתי בשיא הקבלה של האחרים, לא משנה מי הם ומה הם. נותנת אמון בכולם, מקבלת את דעתם, רוצה להיטיב איתם... ומי שלא התאים - פחדתי ממנו אבל המשכתי לשמור על קשר - כדי שלא ייפגע.
עברתי לצד השני של שיפוטיות יתר, אני מעבירה ביקורת על כולם, אני לא יותר נעלה מהם - אני מעבירה ביקורת יתר גם על עצמי, אבל זה משפיע על החיים.
אני רוצה לשנות את השיפוטיות שלי, ויחד עם זה לא רוצה להפגע. חוסר השיפוטיות הביא אותי למק
ום בו כל אחד היה ראוי, גם אלו שבאו להכאיב לי, ולכן נפגעתי יותר מדי. השיפוטיות שומרת עלי מאחורי מסך של הגנה, לא נותנת לאנשים לא ראויים להתקרב, וכמעט כולם לא ראויים.
הפתרון היחיד שאני רואה הוא להמשיך לבנות את עצמי, להמשיך להתחזק, עד שיום אחד אאמין שאני לא פגיעה כמו קודם, אראה שאני יכולה להתמודד עם מה שמולי. עם מה שבתוכי. לא שאני יודעת אם אני ממשיכה נכון בבניה הזו, אבל זה מה שיש לי להגיד כרגע.
אני שיפוטית... כמו בתמונה - מי שלא עומד בקריטריונים שלי - Off with his head כמו שאמרה מלכת הלבבות בארץ הפלאות. מאזניים, כיסוי עיניים וחרב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
