יום שלם של עבודה עצמית
עם כל מיני דברים ישנים
עם חיבור רסיסי נשמה שהמצאתי לי
עם מפגשים מהסוג האישי
וכל הספקות, התנאים, העובדות, המבטים, המילים שאני הבאתי
וכל מה שהסכמתי להפנים מתוך מה שהגיע.
נלחמת בשקר העצמי, מקבלת את השקר הסביבתי, מבינה ששקר לא הורג
אני בסדר עם עצמי (משפט שעלה) ועם מה שאני מתחילה לעשות (שעשיתי בעבר)
אני ראויה ל... (עוד אחד) אושר
למרות הפחד, ההקרבה, איבוד הפופולריות והבידוד החברתי.
עברו שבע שנים של רזון והעלמות
לא שהיה לי חלום על פרות
אבל עכשיו אפשר להתחיל את השנים הטובות מבחינתי
גם אם יוסף לא אמר כך במפורש.
אני מקבלת את ההזמנה לחזור למקומי
מבהירה לעצמי את מקומות הכתיבה במרחב הוירטואלי,
את אופן הכתיבה העתידי, את החשיפה/הסתרה הנוכחית
מול החשיפה העתידית.
הסתרה = פחד
חשיפה = הסתרה של אמת מפחידה
כאן אני מוסתרת מתוך הפחד שיגלו אותי, כאן אני חושפת הכל מתוך הסתרה מבורכת.
שם אני חשופה ויודעים אותי, מסתירה חצאי אמיתות שלא ראויות להתגלות.
בקרוב מקום בו אני והאמת שלי יהיו אחת
יחד עם המקום הזה
וללא המקומות האחרים.
התעייפתי, אבל זו עייפות בריאה.
מנוחה קלה לא תזיק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
